חזרה למאגר הכתבות
על חצב ועל הגשמת חלומות
זאביק זמין הוא מורה ומנחה של"ח וידיעת הארץ בחמ"ד במחוז מרכז.
צילום צללית של חצב גרם לי להפליג בדמיון בעקבות שירה המפורסם של נעמי שמר ולהגיע לתובנות מעניינות. מוזמנים להצטרף...
בוקר אחד, בעת ניווטים בגבעות מודיעין, דקות ספורות לאחר זריחת החמה – זה קרה. דומה כי התקבצו ובאו להם יחדיו ברגע אחד קט, שהצלחתי להנציח באמצעות המצלמה, שני מוטיבים של התחלות – זריחה ופריחת החצב. "בזווית אחרת" – אפשר ללמוד מהם משהו לקראת השנה החדשה.
בצילום, איחדתי בין זריחת השמש לחצב ומיקמתי את השמש בתחתית הגבעול – משל הייתה הפקעת שלו. בנוסף, בבחירה למקם את החצב אל מול מקור האור, "אילצתי" את המצלמה שבנייד להתרכז ברקע הבהיר ולהשאיר את האובייקט, החצב, מוחשך.
טכניקה זו מוכרת בעולם הצילום בשם צילומי צללית או סילואט. לעיתים הם פשוט יצאו לכם ללא כוונה, אבל להלן כמה טיפים לתכנון צילום צללית שברוב הפעמים יצליחו ליצור תמונה שדווקא הפשטות והניגודיות שבה הם אלו שיעשו אותה למיוחדת. (1)
כאמור, הרעיון הבסיסי הוא להציב את האובייקט אל מול מקור אור כלשהו, אך להתרכז ברקע הבהיר כך שהאובייקט יהיה מוחשך.
נושא הצילום – כל אובייקט יכול להיות לצללית, אבל לקבלת תמונה מעניינת, שמספרת סיפור, מומלץ לבחור בנושא בעל צורה "חזקה". הצלליות מסתמכות על קווי המתאר של האובייקט, ולכן בחרו באחד בעל קו מתאר ברור וחזק. אם אתם מצלמים אנשים או בעלי חיים, מומלץ לצלם אותם בפרופיל. אם יש בתמונה שלכם כמה אובייקטים, נסו להפריד ביניהם כך שלכל אחד מהם יהיה קו מתאר ברור משלו.
פלאש – האובייקט לא אמור להיות מואר. אם המצלמה שלכם מכוונת על פלאש אוטומטי, בטלו אותו.
מקור האור – בדרך כלל, אנחנו משתדלים להאיר את האובייקט שאנו מצלמים. בצילומי צללית, נעשה בדיוק אחרת ונמקם את מקור האור מאחורי האובייקט. זה יכול להיות השמש או כל מקור אור אחר.
קומפוזיציה – כדאי למקם את האובייקט כך שיבלוט בחזית התמונה ושהרקע מאחוריו יהיה בהיר. רקע טוב ביותר הוא שמיים בהירים.
המיוחד בצילום צללית הוא האפשרות שלך, הצלם, לייצר תמונה שמעבירה דרמה, מצב רוח. תמונה שאינה מספרת את הסיפור השלם (שכן האובייקט המרכזי שלה מוחשך), אלא כזו שמסוגלת להפעיל את הדמיון של המתבונן בה.
לעיתים, יוצא לי להתבונן בתמונה שצילמתי ולעשות איתה מעין "מעגל של"ח", כלומר: להפליג בדמיון בעקבותיה ולהגיע לתובנות מעניינות.
(1) הטיפים מעובדים מתוך מאמרו של טל עזר "איך לצלם צלליות מרהיבות?", בא במייל.
זה בדיוק מה שקרה לי גם הפעם.
החצב הוא צמח מיוחד במינו. שלא כמו רוב הצמחים העשבוניים, שמוציאים עלים ורק לאחר מכן פורחים ומייצרים את הדור הבא, החצב הופך את הסדר: קודם מוציא את הפריחה ורק לאחר סיומה הוא מוציא את העלים.
דבר זה נשמע קצת מוזר בעולם הטבע – קודם לייצר פרחים וזרעים ורק אז לייצר מזון? אלא שבזכות הפעולה ההפוכה הזו, החצב מנצל את סוף הקיץ ואת הסתיו היבש, שאז שאר הצמחים אינם פורחים, ובכך הוא מצליח להימנע מתחרות על מאביקים. הדבר מתאפשר בזכות הבצל שלו, שנמצא באדמה ושאוגר מים וחומרי מזון שייצרו העלים בחורף ושנשמרו עד לעונת הפריחה בסתיו.
נעמי שמר, כלת פרס ישראל לזמר העברי, תיארה באחדים משיריה תופעות טבע ותכונות צמחים והעתיקה אותם לחיינו. כך היא עמדה על תופעה מיוחדת זו של החצב בשירה "כמו חצב":
כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להיתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר
וכמו ענן להתגשם
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים
את הבשורה הירוקה
דומה שהשיר "כמו חצב" עוסק בקשר שבין האדם לבין הטבע ובכך שכל עונה בטבע מייצגת גם עונה בנפש שלנו וצריכה לעורר בנו משהו פנימי בתוכנו. הכותרת של השיר, "כמו חצב", גורמת לי לחשוב לרגע על החצב הטמון לו בתוך האדמה, נסתר מעין כול. האם הוא יודע שהעונה החמה עומדת להסתיים ושהוא עומד להיתמר ולבקוע אל חיים חדשים מחוץ לאדמה?
האם כאשר אנחנו במצב כמו חצב, אי שם במעבה אדמה כלשהי שסוגרת עלינו, אנו מודעים לכך שהינה אוטוטו זה מגיע? שעוד מעט נבקע, שניתמר, שנתגשם?
המילה "גשם", קשורה במילה "התגשמות" – הענן מגשים את עצמו בהורדת הגשם.
כדאי לשים לב שנושא השיר של נעמי שמר אינו הענן. היא כותבת "כמו ענן", ובעצם מתכוונת אלינו. לבני האדם. היא למעשה אומרת שכמו שהענן יכול להתגשם – כך גם בנו יש פוטנציאל לרעיונות ולחלומות שאנו צריכים להגשים.
וכמו שהזריחה מבשרת על תחילתו של יום חדש, כך גם כעת, לקראת תחילתה של העונה הגשומה – עולות השאלות איפה אני? איזו בשורה אני מביא לעולם?
כדי לענות על שאלות אלו, כדאי להתבונן בנוסח התפילה שאנו אומרים בתחילתה של העונה הגשומה: "משיב הרוח ומוריד הגשם". הגשם, שאנו כל כך מייחלים לבואו, לא מופיע כך סתם. יש שלב משמעותי מאוד שחייב לבוא קודם לגשם. שלב הרוח. שניהם, הרוח והגשם, קשורים זה בזה. כמו שהענן לא יגיע אלינו ללא רוח, כך גם ההתגשמות במעשה תגיע רק אם הייתה קשורה לפני כן לעולם של רוח – במשמעות של נשמה וחיים, של שאיפות וחלומות.
דומה שהדבר החשוב ביותר הוא לחלום. לחלום על מה שאנחנו רוצים לעשות. להיות. להשיג.
לחלום על החותם שאנו רוצים להטביע.
הרב יונתן זקס זצ"ל הביא בספרו "רעיונות משני חיים" ציטוט מאת המשורר ייטס: "בחלום – מתחילה האחריות". הרב זקס הסביר: "אינני בטוח שאני יודע למה הוא התכוון, אך בזאת אני בטוח – שבחלום מתחיל היעד. החלומות הם הפתח לחשיבה על העתיד, הם מצביעים לנו על הכיוון של מסענו. אף פעם לא לשכוח לאן אתה הולך, לא לאבד קשר עין עם היעד".
לסיכום, אין זה מספיק רק ללמוד מהחצב כיצד לשרוד את חילופי העונות, אלא חשוב – בעיקר לקראת תחילתה של שנה חדשה – לזכור והזכיר לעצמנו כי הגיע הזמן לבקוע, להיתמר ולהגשים את הפוטנציאל של הרעיונות והחלומות שנמצא בקרבנו. שנה טובה!