חזרה למאגר הכתבות
קשרים משפחתיים מבעד לחוטי תיל דוקרניים
חני שחר פישמן היא מנהלת מוזיאון אסירי המחתרות בעכו.
בימים אלה, כשעם ישראל מתיישב לחגוג את חגי ישראל וכשבני משפחה נאספים סביב שולחן החג באים להאיר, אנו את סיפורם של אסירי כלא עכו בתקופת המנדט הבריטי, שבעת מאסרם הורחקו מבני משפחתם ומחבריהם ואף על פי כן הצליחו לשמור על קשר איתם.
קבוצות רבות של אסירים ישבו בכלא המרכזי שהבריטים הקימו בצפון הארץ. חלקם נשפטו בבית הדין הצבאי הבריטי לתקופות קצרות וחלקם לתקופות ממושכות, לעיתים לשנים רבות. לזכותם של האסירים עמדה פקודת בתי הסוהר (1921) על תיקוניה השונים, אשר אפשרה לאסירים לפגוש את קרוביהם – את הוריהם, את בנות זוגם ולעיתים רחוקות אף את ילדיהם.
באמצעות סיפוריהם של שני אסירים, נחשוף לפניכם בכתבה זו את הקשרים המשפחתיים שנשמרו בתקופת המאסר. נביא את סיפוריהם של משה דיין, מקבוצת מ"ג אסירי ההגנה, אשר ישב בכלא עכו בשנת 1939, ושל אשר רצון, מלח"י, מקבוצת אסירי ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת, אשר ישב בכלא עכו בשנת 1946. שתי דמויות אלה ייצגו עוד מאות אסירים שמצאו דרך לשמור על קשרי משפחה מבעד לחוטי התיל הדוקרניים.
קיר הביקורים פנים אל מול פנים – משה ורות דיין
על פי חוקי המנדט, התאפשר לבקר את האסירים אחת לחודשיים, אך הביקור הראשון התאפשר רק שלושה חודשים לאחר המשפט. הביקור הרשמי נמשך 15-10 דקות. הוא התרחש ליד קיר הביקורים, כאשר האסירים עמדו מעברו האחד של הקיר, ומעברו השני, על רמפה מוגבהת, עמדו המבקרים.
ב-14 באוקטובר 1939, ביקרה רות דיין את בעלה בביקור רשמי בכלא עכו. בתקופה זו הוא הוגדר כעציר לפני משפט ולא כאסיר. לביקור זה היא הגיעה עם אימו של משה, דבורה דיין, ועם בתם יעל. על חוויית ביקורה הרשמי הראשון בכלא עכו, כתבה רות ביומנה:
ביקור ראשון מבעד לחוטי ברזל דוקרים, חם, מזיעים, יעל... אינה יודעת לאן להביט. משה כמעט בוכה לראותה והלב ממש נשבר. יש כנראה בכל זאת כוח היכול להפריד בין איש לאשתו. 43 מצד אחד וכ-50 מצד שני, וכשלושה מטרים מבדילים ביניהם. אין אפשרות לעודד ואף לא ללחוץ יד באמונה... צעקות, התאמצות לתפוס מילה מפי היקר – לשווא. 'חתונה', ושוב נסגרות מאחורינו דלתות הברזל בצלצול עמום ומלא הד של דורות על דורות של אסירים.
למוחרת הביקור, ב-15 באוקטובר 1939, כתב משה לרות מכתב רשמי הנושא את חותמת בית הסוהר: "רות יקרה שלי... אם לפעמים (אולי גם בביקור), סבר פניי זעום או נדמה לך שאיני חי דיי את חיי המשפחה, הנה לו יכולתי להעביר לך רק את חלק האלף מהאהבה שאני רוחש לכן בלילות, אולי היית מרגישה מה אתן לי."
מכתב לאהובה מבין חומות הכלא – אשר רצון ורחל ישראלי
במהלך שהותם של האסירים בבתי הכלא, נכתבו מכתבים רבים. חלקם מספקים הצצה מרתקת להווי החיים של האסירים, לקשיים, לתלאות, למכאובים וגם לאהבות שנקשרו באותה תקופה. על אף גדרות התיל ועל אף השמירה הקפדנית, הצליחו אסירי המחתרות לקיים קשר רציף עם חבריהם, עם בני משפחתם ועם אהובותיהם שמחוץ לכלא, באמצעות דואר שכונה בפי האסירים "דואר מחתרות".
את המכתב שנחשוף לפניכם, כתב אשר רצון, לוחם לח"י, אסיר כלא עכו. אשר רצון נפטר בדצמבר 2019 והוא בן 98.
ציונה האהובה לי בעולם, מה שלומך חמדתי, ואיך את מרגישה עצמך בכלל ואת בריאותך בפרט. מכתבך מיום ג' בשבט נתקבל ובאמת נהניתי בו מאוד. ובייחוד שאת מרגישה את עצמך טוב מאוד, וזה עיקר שמחתי יקירתי. והרי ידוע לך שאני יום יום חושב עלייך, ומה אספר לך כמה שאני מלא געגועים אלייך, ואת הרי מתארת לך את חיי בלעדייך. הנני להודיעך שאני נמצא בקו הבריאות ולא חסר לי מאומה זולת להיות בין זרועותייך... וכעת אתאר לך איך שאני מרגיש אותך בליבי, יותר נכון במעמקי לבבי. עינייך השואלות תבטנה בעצב. את מתאמצת לדעת את אשר בלבבי כירח השואל לחקור את הים. חיי ערומים לנגדך מן הקצה אל הקצה, אין נסתר ואין נעלם. ולך אהבתי. לו היה ליבי אבן יקרה, כי עתה ניפצתיו למאה רסיסים וחרזתיו על פתיל שרשרת לשימה למענך סביב צווארך. ולו היה ליבי רק פרח נחמד, כי עתה קטפתיו מעליי ונטעתיו בשערותייך, אבל לב הוא חמדתי, איה גדותיו ואיה תהומו...
יקירתי, איך מוצאים חן בעינייך החרוזים האלה? ציונה חמדת נפש, מה אומר לך, השבוע נפגשתי איתך וטיילנו ובילינו כל כך יפה כבימים בעבר. פשע היה נפלא... שאיני יכול לשכוח את זה. אלא מה, למוחרת בבוקר התעוררתי במצב רוח מצוברח מאוד עם אותה ההרגשה האיומה של סורגים וכבלים ועוד. את מבינה אותי יקירתי. וזה קורה לעיתים קרובות מאוד.
אשר בן חנה וסעדיה נולד בשנת 1922 בעיר עדן, בדרום תימן. הוא עלה ארצה עם הוריו בשנת 1932, בהיותו בן עשר. בשנת 1943, התגייס ללח"י, וכינויו המחתרתי היה "ציון". הוא עסק בהדבקת כרוזים, בפעולות בילוש ובמעקבים, השתתף בפעולות להחרמת כספים שהתנועה הייתה זקוקה להם לצורך מימון פעילותה, עסק בהטמנת סליקים והשתתף בפעולות רבות של הארגון. אשר השתתף גם בהתקפת הלח"י על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה בשנת 1946, ונלקח בשבי עם 17 מחבריו. הם נידונו למוות, אך דינם הומתק למאסר עולם. בכלא עכו, השתתף בחפירת מנהרה שהייתה אמורה למלט אותם מחוץ לחומות הכלא. העברתם הפתאומית לבית הכלא בירושלים סיכלה את תוכניתם וגרמה לאכזבה גדולה. מירושלים הועבר עם חבריו לעתלית ומשם הצליח לברוח ולצאת לחופשי.
אשר נשא לאישה את אהובתו "ציונה", היא רחל לבית ישראלי. יש להם שלושה ילדים, ארבעה נכדים ושישה נינים.
מוזיאון אסירי המחתרות עכו, אשר נמצא במתחם מצודת עכו, הוא חלק מיחידת המורשת והמוזיאונים במשרד הביטחון. המוזיאון מספר את סיפורו של כלא עכו המנדטורי (1948-1920) מנקודת מבטם של אסירי המחתרות – ההגנה, האצ"ל ולח"י.
במוזיאון הוקמה תצוגה חדשנית המתארת את נסיבות כליאתם של חברי ההגנה, האצ"ל ולח"י, את אורח חייהם בכלא, את סיפור פריצת כלא עכו ואת סיפורם של עולי הגרדום. הסיור מדגיש את מאבקם של לוחמי המחתרות להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ואת הערכים המרכזיים שלפיהם פעלו – ציונות, אהבת הארץ, גבורה והקרבה.
במהלך הביקור במוזיאון, התלמידים משתתפים בסיור חווייתי מקיף בכלא עכו המנדטורי, הכולל הדרכה, סרטים, מוצגים מקוריים, תפאורה ואפקטים שונים הממחישים את סיפורם של אסירי המחתרות החל ממשפטם דרך אורח חייהם בכלא ועד לפריצה ההירואית מכלא עכו.