חזרה למאגר הכתבות
להתחיל מבראשית – בעקבות ההתחלות ההתיישבותיות בגוש עציון
יעקב גרוס הוא מדריך בוגר בצוות בית ספר שדה כפר עציון.
ארבע פעמים העפילו יהודים בעת האחרונה להר חברון, בין ירושלים וחברון, ערש האומה העברית, מולדתם של מלכים ושל נביאים, של חולמים ושל לוחמים. הר טרשי וצחיח, סוער ומושלג, עוין וקסום קידם את פניהם. המתיישבים החלוצים בנו בתים ונטעו כרמים, העמיקו שורש בסלעי ההר וראו בו חיים ונחת. חיי עמל ויצירה, חיי תורה ועבודה נרקמו בין סלעי ההר והפיחו תקוות גאולה ופדות, פריחה והשתרשות. שלוש פעמים נעקרו המתיישבים מעל אדמתם ושבו ברביעית. כמוהם עם ישראל בארץ מולדתו: שלוש פעמים עלינו לארץ ישראל, התמודדנו עם קשיים ועם מגבלות, בנינו ויצרנו. שלוש פעמים נעקרנו מארץ מולדתנו ושבנו ודבקנו בה ברביעית.
לפניכם סיפורן של ארבע התחלות חדשות:
את טיולנו נתחיל בשמורת עוז וגאון, שהוקמה בתשע"ד (2014) לזכרם של שלושת הנערים (גלעד אייל ונפתלי) והקרויה על שמם. שם נספר על היישוב הראשון שהוקם בהר חברון בעת החדשה – מגדל עדר.
התחלה ראשונה – מגדל עדר
בליל הושענא רבה של שנת תרפ"ז (1927), יצאו יהודים מספר מהיישוב הישן בירושלים לצריף על אם הדרך ירושלים-חברון, מדרום מערב לצומת גוש עציון דהיום. אחרי 1,800 שנים של הפסקה ביישוב היהודי במקום, רכשה חברת "זיכרון דוד" אדמה בשטח שבין ירושלים לחברון! חברי הקבוצה לא היו חלוצים, אלא יהודים דתיים מבני היישוב הישן בירושלים. הם עברו בין שכונות ובין בתי כנסת בירושלים במטרה לצרף אנשים לחזון של קניית קרקע במקום הקדוש שבין ירושלים לחברון. חברת זיכרון דוד הקימה במקום מבנה ששימש כבית כנסת וכבית טהרה. כל אחד מהמתיישבים הקים לעצמו מבנה מגורים. סך הכול היו פזורים על המדרון כ-15 מבנים.
ליישוב נבחר השם המקראי "מגדל עדר": "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר" (בראשית לה, כא). על פי חלק מהחוקרים, מגדל עדר מזוהה בגבעת עוז, הגבעה הגבוהה שנמצאת ממזרח אלינו, הנקראת בערבית גם "אום א-טלעה" (אם העליות).
תנאי החיים היו קשים ביותר, המתיישבים נאלצו להתמודד עם פגעי מזג האוויר. בנוסף, לא אפשרו המשק הדל ומקורות הפרנסה קיום בכבוד. ציוד וכלים חקלאיים לא עמדו לרשותם, אף לא תקציב ראשוני לביסוס המשק. אך למרות כל זאת ועל אף כל הקשיים, שרד היישוב כשנתיים.
לאחר סיבוב בשמורה, נרד דרך הקצה הצפוני מערבי שלה במדרגות אל צומת גוש עציון. את חציית הצומת עלינו לבצע בזהירות מרבית ובהתאם לכללי הבטיחות. נסיים לספר את סיפורו של מגדל עדר:
לאחר התמודדויות עם אתגרים רבים, בשנת תרפ"ט (1929), בצילן של פרעות הדמים, נאלצו תושבי מגדל עדר לעזוב את ביתם, ומהיישוב לא שרד כמעט דבר. האגדה מספרת שמקווה היישוב עמד במקומו של סניף רמי לוי של ימינו. לעומת זאת, בריכת מים מנדטורית – הנמצאת בסמוך למקום שבו אנו עומדים, שהוקמה בשנת 1918 במטרה להזרים מים ממעיינות אל ערוב לירושלים והייתה סמוכה מאוד למגדל עדר – עדיין קיימת. לצערם של תושבי מגדל עדר, לא הסכימו הבריטים להעביר מים מהבריכה אל היישוב.
מהפינה החמה לחיילים, נמשיך דרומה לעבר חניית השופרסל ונצעד דרומה ומערבה בשביל כורכר בצמוד לגדר המקיפה את המתחם, נבחר בשביל הפונה דרומה (שמאלה) ונטפס דרך הכרמים אל ההר הרוסי. בדרך נעבור ליד שרידי שער המנזר ונעצור תחת הסככה שבראש הגבעה.
התחלה שנייה – חברת אל ההר
תוואי כביש 60 שימש לאורך ההיסטוריה דרך חשובה החוצה את גב ההר של ארץ ישראל מבאר שבע עד לשכם. בסוף המאה ה-19, בעקבות עלייה גדולה במספר הצליינים שהגיעו לארץ ושנעו במסעם בציר חברון-בית לחם-ירושלים, הקימו אנשי הכנסייה הרוסית מנזר בלב גוש עציון (שכמובן עוד לא היה ''גוש עציון''). המנזר נקרא בערבית "דיר א-שער" והוא נועד לשמש אכסניה לעולי הרגל הנוצרים. בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ננטש המנזר ונותר בידי חוכר ערבי.
בשנת תרצד (1934), רכשה חברת "אל ההר" של שמואל צבי הולצמן, איש חזון ומעש, את אדמות מגדל עדר ואת אדמות המנזר ואדמות נוספות. על אדמות אלו, הוקם בשנת תרצ"ה, 1935, כפר עציון – ששמו הוא תרגום שמו של המייסד הולצמן (הולץ – עץ).
כפר עציון עמד על מקומו בשנים תרצ"ה-תרצ"ז (1936-1935). המתיישבים היו אנשי השומר, עולים מכורדיסטן ואחרים. הם השתכנו במנזר הרוסי, עיבדו אדמות ופיתחו יישוב שנועד להיות גרעין לאזור התיישבות הררי פורח. עקב התנכלות הערבים ליישוב במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936), נאלצו תושביו לנטוש אותו.
נמשיך בשביל העובר מצפון לסככה ונרד מההר בכיוון צפון מערב לעבר חטמ"ר עציון. נחצה בזהירות את כביש הגישה ונרד דרך מטעי הדובדבנים אל נחל שבות, נחצה אותו ונעפיל אל קיבוץ כפר עציון (דורש תיאום לפתיחת שער המטעים של הקיבוץ). בקיבוץ נספר על העלייה השלישית אל ההר.
התחלה שלישית – כפר עציון
בחורף תש"ג (ראשית 1943), רכשה הקרן הקיימת לישראל את הקרקע של כפר עציון מידי הכנסייה הגרמנית, שהחזיקה בשטח משנת 1928. קק"ל הציעה את השטח כמקום התיישבות ל"קבוצת אברהם" של הפועל המזרחי, ששכנה עד אז במחנה זמני בקרבת כפר פינס. ואכן, כבר בכ"ח בניסן תש"ג (1943), עלו לקרקע ראשוני המתיישבים. השם "כפר עציון" השתמר מניסיון ההתיישבות הקודם.
הקיבוץ הצעיר עמד בפני בעיות קשות מאוד: חיים בלב סביבה ערבית עוינת, בידוד מכל יישוב יהודי, מחסור חמור באדמה חקלאית טובה, אדמה טרשית, העדר כל ניסיון בחקלאות הררית, מחסור במים וחורף קשה. אבל אט אט, במאמץ רב, הוסרו המכשולים: הוכשרו קרקעות, ניטעו מטעים, הוקמו רפת ולול, נבנה בית הבראה גדול, הוקמו בתי מלאכה, והבידוד הוקל במקצת עם הקמת שלושה יישובים נוספים בסביבה.
במלחמת העצמאות, תש"ח (1948), הוטל מצור על גוש עציון. הנשים והילדים פונו לירושלים. דם לוחמים ניגר במשעולי ההרים. כוחות אויב גדולים התגייסו למערכה. מולם ניצב קומץ מתיישבים ולוחמי ההגנה, מועטים אך נחושים, חדורי מסירות ואמונה, איתנות וגבורה. הם חסמו בגופם את הדרך לירושלים ומסרו נפשם למענה. על סף תקומת מדינת ישראל, בימים ג'-ה' באייר תש"ח (14-12 במאי 1948), עמדו מגני גוש עציון בקרב נואש. כפר עציון הוכרע, רבים ממגניו נפלו בקרב. שאר המגנים הלכו בשבי. 240 לוחמים נפלו בהגנת גוש עציון, הי"ד.
על תרומתם האדירה של אנשי גוש עציון למדינה, אמר דוד בן גוריון: "מגני גוש עציון הצילו את ירושלים... אם קיימת ירושלים עברית... אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון" (הספד למגיני גוש עציון תש"ט, 1949).
י"ט שנים עמד גוש עציון בחורבנו. במלחמת ששת הימים, נגאל גוש עציון ושוחרר מידי האויב.
התחלה רביעית – כפר עציון
בכ"ב באלול תשכ"ז (27.9.1967), כארבעה חודשים לאחר שחרור גוש עציון במלחמת ששת הימים, יושב כפר עציון מחדש בידי קבוצה של בני הכפר – אותם ילדים שפונו מהקיבוץ שבו והקימו על חורבות כפר עציון את כפר עציון של היום.
ימיו הראשונים של הקיבוץ לא היו קלים. את המים הביאו המתיישבים ממחנה צבאי סמוך, חשמל לא היה, החורף של גוש עציון קר וסוער, התנכלויות של ערביי הסביבה המשיכו כל העת, ואתגרים רבים נוספים עמדו בפני המתיישבים.
עם זאת, לאט, היה ההר החרב לקיבוץ פורח מלא חיים. בני כפר עציון חלמו לאורך שנים והם לא התייאשו ולא הפסיקו לחלום ובסופו של דבר זכו להגשים את חלומם ולחזור למקום שבו נפלו רבים ממשפחותיהם.
כיום, יש במועצה האזורית גוש עציון כעשרים יישובים ובהם מתגוררים כ-25,447 תושבים (הלמ"ס 2021).