חזרה למאגר הכתבות
שאר רוח ועניין בדגן
ד"ר שרה'לה אורן היא מדריכה בכירה בנאות קדומים.
חשיבות יתרה משדרת המילה "לחם" מעצם היותה מבטאת חיים ופרנסה. ביטויים כגון "להרוויח את לחמו" או "מַטֵּה לֶחֶם" (ויקרא כו, כו), כמו גם הציטוט: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" (ויקרא כו, ה), מדגישים זאת היטב. גם ביאליק ציין זאת בשירו "שיר העבודה והמלאכה":
מִי יַצִּילֵנוּ מֵרָעָב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
וּמִי יַשְׁקֵנוּ כּוֹס חָלָב?
לראשונה, הוזכר הלחם בעונש שאדם קיבל לאחר אכילת פרי עץ הדעת: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט. (שורש המילה הוא לח"מ, מלשון לוֹחֲמָה, מִלְחָמָה. זאת משום שכרוך בלחם מאבק הישרדות, מלחמת קיום. בנוסף, מזכיר שורש זה את המילה "הַלְחָמָה", שעניינה חיבור בין שניים. ייתכן שיש בכך ביטוי לשילוב בין כוחות טבע וליכולתו השכלית של האדם לעבד את אדמתו ולהצמיח ממנה את לחמו.
על פי מחקרים בוטני-ארכיאולוגיים, התרחשה בעולם לפני כ-10,000 שנה, בעידן הנאוליתי (תקופת האבן החדשה), מהפכה חקלאית, שהייתה מהפכה משמעותית בתולדות האדם. האדם עבר מהיות נע ונד, צייד ומלקט, להיות אדם המגדל את לחמו ויושב קבע על יד שדותיו ובוסתניו. בשלב זה, בויתו גם בעלי חיים, כמו כלב, כבש ועז, וכן צמחים, וביניהם החיטה. שינוי מהותי זה הביא מהפכה של ממש בגידול האוכלוסייה. התיישבות הקבע הובילה להקמת כפרים, ערים וממלכות, וכמובן לפיתוח מכשירים לעזר, כלי עבודה ומתקנים חקלאיים.
השתלשלות זו מהדהדת היטב בדברי המדרש: כאשר שמע האדם את עונשו, "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יח(, החל בוכה ובא בטרוניה על היותו נֵזֶר הבריאה שאף זכה בכבוד הגדול לכנות את בעלי החיים בשמות. אם, אכן, מקומו כה מכובד, האם הוא אמור להתקיים מעשב השדה, בדומה לחמור? "בשעה שאמר הקב"ה לאדם 'וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ', זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו: ריבונו של עולם! אני וחמורי נאכל באבוס אחד?" לפנינו מחאה אישית ראשונה בעולם: האדם סובר כי הוא ראוי למזון עדין ומשובח יותר! על פי המדרש, שעה הקדוש ברוך הוא לטענה המנומקת והבטיח לאדם לחם כמזון משובח! אלא שכדי להשיג את הלחם, האדם יצטרך לעבוד קשה, להתייגע ולהזיע: "כיון שאמר לו 'ּבְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם', נתקררה דעתו" (פסחים קיח ע"א). למעשה, מדרש זה עוקב בדייקנות אחר קורותיו של האדם על פי המחקר הארכיאולוגי, לפיו החל את חייו כלקט-צייד, הניזון מעשב השדה, ובהמשך עבר להתיישבות קבע, למד לביית צמחים, על כל המשמעות הכרוכה בכך של שינוי אורחות החיים ושל פיתוח טכנולוגי נלווה, וכך הגיע גם אל הלחם.
במדרש אחר, הדגישו חז"ל את המאמץ הבלתי נלאה שעל האדם להשקיע ועד כמה עליו להתייגע כדי לקבל לחם: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועימר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל" (ברכות נח ע"א). 11 פעולות מייגעות המתבצעות בשדה, בגורן ובבית, פעולות המצדיקות את הבטחת האל לאדם: "ּבְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט).
על החשיבות שבגידול עצמי של חיטה ועל העידוד לעשות כן, יעידו דבריו של רבי אחאי, שהשווה בין מזונו העיקרי של התינוק, חלב משדי אמו, לבין גידול עצמי של חיטה: "הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה? לתינוק שמתה אמו ומחזירים אותו על פתחי מיניקות אחרות ואינו שבע... האוכל משלו דומה לתינוק המתגדל על שדי אמו" (אבות דרבי נתן לא, א).
הפסוק הידוע בתהלים: "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ה-ו) מלמד על פער התחושות בין שלב הזריעה, הכרוך בדמעה, לבין שלב הקציר השמח: בכי וחשש פוקדים את החקלאי בעת הזריעה, כאשר עליו לגרוע מן האסם, מן המלאי המצוי שם, מהמזון למשפחתו, כמות גרעינים מכובדת כדי לטמון אותה באדמה, והוא אינו יודע: האם הפעולה תצלח? אם ההשקעה תניב פרי? האם הזריעה מתקיימת בעת הנכונה והאדמה תניב יבול ברכה? זריעה היא השקעה לא בטוחה בארץ כמו ארץ ישראל, יש בה הימור רציני, הטומן בתוכו סיכוי להצלחה כמו גם לכישלון כואב.
על ההשקעה האדירה ועל הסיכון שהאיכר מקבל על עצמו מעידות מילותיו של קהלת, הקורא לא להרפות ולנסות לגדל חיטה שוב ושוב: "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים" (קהלת יא, ו). בנוסף, קהלת מתריע מפני תירוצים רבים המזמינים להימנע מהעבודה הקשה ומן הסיכון הכרוך בה: "שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר" (קהלת יא, ה). כלומר, מי שיוצא החוצה ואומר: "היום יש רוח או עננים... לא אזרע," לא יוכל לקצור!
החיטה נחשבה מאז ומתמיד לגידול החקלאי החשוב ביותר! לא בכדי החיטה פותחת את רשימת שבעת המינים: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ח). רשימה חשובה זו, המתארת את תנובתה המרכזית של ארץ ישראל, מופיעה על פי סדר הבשלת היבולים, פרט לחיטה ולשעורה אשר הצטלבו במקומותיהן, זאת מפאת חשיבותה של החיטה.
לעומת הקשיים בגידול, שמחת החקלאי ביבול שהצליח להשיג ובתחושת הביטחון ביכולתו לפרנס את משפחתו היא גדולה! שמחה זו באה לידי ביטוי, למשל, בשיר המוכר "מלאו אסמינו בר" (פנחס לנדר).
חיטה, בר, תבואה, שיבולת, קמה, אביב, דגן – אלה רק חלק מכינוייה של החיטה. עובדה לשונית המצביעה על מקומה של החיטה בחיי האדם ועל חשיבותה. היבט לשוני זה ניכר גם בשמות בעלי חיים. לדוגמה: רשימת המונחים הקרושים בכלב כוללת: כלב, כלבה וכלבלב. לעומת זאת, רשימת המונחים הקשורים בחמור עשירה יותר: חמור, אתון ועיר. ובמקרה של גמל: נאקה, בכר או בכרה. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, שככל שגידול חקלאי, בעל חיים או תופעה מרכזיים בחיי האדם או העם, יהיה המפרט הלשוני של שמותיו, שימושיו ושלביו עשיר ומגוון. כפי שמציגה החיטה בצורה בולטת.
רבי אליעזר בן עזריה טען: "אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח" (אבות ג, יז). היזון חוזר מיוחד זה שבין קמח ותורה מסכם יפה את הקשר שבין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי; בין העשייה היומיומית לבין התרבות הצומחת ממנה. רק שילוב מאוזן בין רוח וחומר ייספק את המיטב. הדבר בולט גם בסיפור על אודות רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר שהתחבאו במערה מפחד הרומאים 12 שנה. בשנים אלו, עסקו בלימוד והגיעו לרמה רוחנית גבוהה ביותר. כאשר הבינו כי הסכנה חלפה, יצאו מן המערה וראו אדם חורש את אדמתו. בתגובה לכך אמרו:
"מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?"
כל מקום שהסתכלו עליו – מייד נשרף.
יצאה בת קול ואמרה: "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם".
חזרו למערה וישבו בה שתיים עשרה חודש.
לאחר מכן יצאו שוב" (שבת לג ע"ב).
כלומר, השהות הארוכה בעולם רוחני גבוה שיבשה את דעתם ואת האיזון הראוי בין עשייה לרוחניות. על כן נזקקו לזמן חשיבה נוסף לפני חזרה לקצב החיים הנכון.
נסיים במילותיו של המשורר רוני סומק, שבחר גם הוא בחיטה לבטא באמצעותה את תמצית חייו:
שְׂדֵה חִטָּה מִתְנוֹפֵף עַל רֹאשׁ אִשְׁתִּי וְעַל
רֹאשׁ בִּתִּי.
כַּמָּה בָּנָאלִי לְתָאֵר כָּךְ אֶת הַבְּלוֹנְד,
וּבְכָל זֹאת, שָׁם צוֹמֵחַ הַלֶּחֶם שֶׁל חַיַּי.
מקורות
כתבה ב-ynet