חזרה למאגר הכתבות
את אחיי אנוכי מבקש בעמק תבואות
יאיר אלמקייס, מנהל מרכז סיור ולימוד שומרון
ואביגיל שוטלנד, רכזת פרויקטים במרכז סיור ולימוד שומרון
הנוף השומרוני המוכר לנו היום דומה ברובו לנוף הים תיכוני המכסה את רוב שטחי שדרת ההר המרכזי בארץ ישראל: הרים מכוסים בזיתים או בצמחיית בתה טבעית. אבל, בינות אותם הרים, השומרון מסתיר את עמקיו, ובהם הוא נבדל משאר חוליות ההר המרכזי של הארץ. עמקי השומרון הם ברובם תוצאה של תהליכים גיאולוגיים שונים שיצרו במרכז השומרון, על גבי המבנה הגיאולוגי של קער ג'נין-שכם, סדרת הרי משאר הבנויים מגיר אייקוני, שהוא צעיר יחסית לגיר הבונה את הקמרים הגובלים בקער זה ממזרח וממערב, וביניהם חמישה עמקים הנקראים (מצפון לדרום): עמק דותן, עמק סאנור, עמק שכם, עמק המכמתת ועמק לבונה. בהיותם חלק משדרת ההר המרכזי ועל דרך האבות, שימשו עמקים אלו רקע לסיפורי תנ"ך שהתרחשו באזור. המפורסם בהם הוא סיפור יוסף ואחיו, שהתרחש בעמק הצפוני – עמק דותן.
עמקים, מטבעם, הם אזור נוח לחקלאות בעל – המתבססת על מטר השמיים בלבד. בשל העובדה שעמקים מנקזים אליהם מים מן ההרים שסביבם, לרוב יש בהם אדמת סחף הטובה לחקלאות ונצברים בהם מים הדרושים לגידולים. משום כך, וגם בשל מיקומם הצפוני יחסית, ואולי אף בשל נסיבות פוליטיות מסוימות הקשורות בזיקת בני משפחת יעקב לאזור שכם בעקבות התגובה למעשה דינה, היו עמקי השומרון יעד למרעה עדרי המשפחה לאחר שהמרעה בדרום ההר כבר יבש.
עוד טרם נולד, זכה יוסף למעמד מיוחד כבנה הבכור של רחל, שהייתה האישה האהובה של יעקב. בתור הבן האהוב, הוא נשאר קרוב לאביו, וזה אף נתן לו לבוש מיוחד שכנראה נחשב באותם ימים סמל סטטוס: כותונת פסים. אבל היותו בן מועדף אצל אביו עלה ליוסף בקנאה עזה וביחס מתנכר מצד האחים האחרים למשפחת ישראל. ניכור האחים כלפיו החריף אחרי שיוסף סיפר להם על חלומות שונים שחלם. אחיו הבינו את החלומות כנבואות שלפיהן יוסף מתעתד למלוך עליהם בעתיד.
הקרע בין יוסף לאחיו הגיע לשיא ביום קיץ אחד. המשפחה ישבה בחברון, והאחים יצאו לרעות את הצאן בשדות הפוריים של צפון השומרון – נדידת רועים בעקבות מזון בשלהי הקיץ. לאחר כמה ימים, שלח יעקב את יוסף לשאול בשלום אחיו ולראות מה קורה איתם. כאן המקום להסביר שחברון רחוקה מצפון השומרון מהלך ארבעה ימים לפחות. אבל יוסף, שהיה צעיר למדי (בערך בן 17), לא היסס ויצא למסע של עשרות קילומטרים בלי לחשוש שיאבד בדרך. הוא הלך בבטחה לאורך "דרך האבות" הקדומה, ציר 60 של היום. אבל כשהגיע לעמק שכם ולא מצא את אחיו, פנה לעזרתו של עובר אורח:
"וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן" (בראשית לז, יג-יז).
יוסף נזדקק לעזרתו של עובר האורח דווקא בנקודה זו בדרך משום שזה המקום היחיד לאורך דרך האבות שבו הדרך מתפצלת לשני סעיפים – מזרחי ומערבי. זאת משום הרכס העצום של הר עיבל שחוסם את המשך הדרך צפונה. סעיף אחד עוקף את גוש הר עיבל ממזרח, דרך עמק שכם והלאה אל העיר המקראית תרצה ואל רכסי מזרח השומרון. הסעיף השני פונה מערבה ומטפס על השלוחות המערביות והנמוכות יחסית של הר עיבל וממשיך דרך עמק שומרון ודרך העיר המקראית שומרון (לימים סבסטיה). שני הסעיפים חוזרים ומתחברים בעמקים הצפוניים של השומרון – עמק דותן ועמק יזרעאל.
יוסף נזקק לתשובתו של האיש שפגש בדרך כדי לדעת לאיזה כיוון לפנות בפיצול של דרך האבות. הוא שאל את האיש באיזו דרך הלכו אחיו, אם עקפו את רכס עיבל ממזרח או ממערב. תשובת האיש ספרה לו שהם הלכו דותינה. מקור השם דותן בעברית הוא במילה הקדומה "דות", שפירושה חלל תת קרקעי, סוג של בור או של באר. כמו שמובא במשנה בנוגע לתקיעת שופר בראש השנה: "התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס" (ראש השנה ג, ז). העיר דותיינה היא, אם כן, עיר הבורות. ואכן, ליד תל דותן שבעמק דותן, יש שלוש בארות מים קדומות, המכונות בפי הערבים באזור עד ימינו ג'יב יוסוף – בור יוסף (בתרגום חופשי). אנחנו יכולים לדמיין את האחים יושבים ליד הבורות ורואים את אחיהם הקטן מגיע מדרום והולך בשדות העמק. יוסף, ככל הנראה, שמח לראות את אחיו סוף סוף, אבל, כפי שאנחנו קוראים בספר בראשית, הם פחות שמחו לקראתו...
"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" (בראשית לז, יח-כח).
בעוד יוסף התקדם לעבר אחיו בשדות עמק דותן, תכננו אחיו כיצד ייפטרו מהאח הקטן שגונב מהם את תשומת ליבו של האב. כשיוסף הגיע אליהם, יצאה התוכנית הזדונית לפועל: האחים זרקו את יוסף אל אחד הבורות הרבים שנתנו לדותן את שמה. לאחר זמן מה, עברה בעמק אורחת ישמעאלים שבאה מן הגלעד. סיפור זה מציג בפנינו שוב את החיבור הנפלא בין הגיאוגרפיה והמקרא. אורחות ישמעאלים מגיעות אל ארץ ישראל ממזרח, מן הגלעד, בדרכן מצרימה וחוצות את עמק דותן בדרך הקדומה שחוצה את העמק ממזרח למערב כדי להתחבר לדרך הים הקדומה שיורדת לאורך השפלה למצרים.
האחים החליטו להוציא את יוסף מן הבור הריק ולמכור אותו לישמעאלים, כך שיגרפו גם רווח כלכלי נוסף על הרווח שבהרחקת יוסף מחייהם. שיירת הסוחרים לקחה את יוסף והובילה אותו בדרכים הקדומות אל מצרים, האימפריה של התקופה. ירידת יוסף למצרים תתגלה בעתיד כמהלך אשר הציל את משפחת יעקב ואת עם ישראל מרעב נורא ששרר בארץ כנען וכמהלך שיעשה את משפחת יעקב לעם. המקום האחרון שיוסף שהה בו בארץ ישראל היה הבור הריק, וממנו הוא נלקח למסע אל מצרים, ובה הוא עתיד לטפס אט אט עד לשלטון.
עמק דותן חזר לככב במורשת עמנו במהלך מלחמת ששת הימים, אז התנהל בו אחד הקרבות הקשים במלחמה, וללא ספק הקרב הקשה ביותר בחזית הירדנית (קרב השריון היחיד בחזית זו!) – קרב עמק דותן. על אותו קרב, כתבה המשוררת דליה רביקוביץ' את השיר היפה, הנקרא גם הוא כשם העמק ההיסטורי ששימש תפאורה לסיפור התנכי כמו גם לקרב ההרואי:
שם מכרו האחים את יוסף לעבדות
שם עלו במישור תמרות אש ועשן
ובתוך הקמה, התפרש לו הגדוד
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים
עמק חיטה לבנה כפשתן
וגדי וצבי בהדר גבורתם
הלא שוב ניפגש, בלי קרב ובלי אש
עוד נשובה אל עמק דותן
וכל פרח שדה, אז היה מלבלב
שם חלפו העבים הצחורות לאיטן
ובכרם ממול התחפר האויב
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים...
אז נפגע המשוריין ותאחז בו האש
ותשעת הפצועים נלכדו בביתן
שם נפלו גיבורים משריון וחרמש
עמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים
והדרך עולה שוב להר הברכה
ואדום הוא הפרי המבשיל בבוסתן
מה שלוות הדרכים, מה יפה המנוחה
לעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים...