חזרה למאגר הכתבות
רֹאשׁ לַאֲרָיוֹת
רונן כהן ממונה של"ח וידיעת הארץ מחוז מרכז.
"משתגע כבר מלך להיות!" שר בהתרגשות סימבה בסרט המופת "מלך האריות" לאחר הבטחתו של מופאסה, הבטחה שהייתה למשפט המצוטט ביותר: "יום אחד בן, כל זה יהיה שלך." לימים גיליתי שמשפט זה כלל לא נאמר בסרט – אתם מוזמנים לבדוק.
מדוע נבחר האריה למלך החיות? הרי הוא אינו המהיר ביותר וגם לא החזק ביותר מבין החיות.
אפשר לשער שהתואר הנכבד ניתן לו בשל העובדה שהאריות חיים בלהקות המונהגות על ידי זכר בוגר אחד ששומר על הלהקה כולה ונלחם באריות אחרים לפעמים עד מוות כדי לשמור על מקומו. אולי התואר ניתן לו כי הוא ממוקם בראש שרשרת המזון. ייתכן שהאומץ והתעוזה של האריה בעת ציד, גם של חיות גדולות ממנו, תרמו לתדמיתו ולהכתרתו כמלך החיות. בנוסף, מראהו הפיזי ופרוותו המוזהבת כמו גם שאגתו הייחודית ומטילת האימה קשרו אותו לכוח וליראה.
משחר ההיסטוריה, זכה האריה להערכה בתרבויות ובדתות רבות וסימל גבורה וכוח. במקורות יהודיים, מוזכר האריה רבות. אך כמלך החיות הוא מוזכר לראשונה בתלמוד הבבלי, בסדר מועד: "מֶלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת אֲרִי מֶלֶךְ שֶׁבַּבְּהֵמוֹת שׁוֹר מֶלֶךְ שֶׁבָּעוֹפוֹת נֶשֶׁר" (חגיגה יג ע"ב). בתי מלוכה רבים אימצו את האריה כסמל השושלת, והוא מופיע בסמלי אנגליה, הודו, שוודיה, הולנד ואתיופיה. גם בארץ נמצא אותו בסמלים, כמו סמל העיר ירושלים וסמל פיקוד מרכז.
בעיון בספרות הקודש, אפשר למצוא אזכורים רבים לאריות. כך בסיפורו של שמשון: "ויֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ" (שופטים יד, ה), ובסיפורים נוספים על אנשים שנטרפו על ידי אריות (מלכים א, יג, כד; מלכים ב, יז, כה ועוד). האריה זוכה לייצוג נרחב באומנות הטקסית היהודית. אנו מוצאים את האריות בתפקיד שומרים על התיבה הקדושה על גבי פרוכות ותבליטים או בכניסות לבתי כנסת, כמו בכורזין ובברעם. אריות נמצאו לעתים קרובות כקישוט על ארונות קודש ועל כתרי תורה כשהם עומדים, שוכבים או מזנקים, כמעט תמיד בזוגות. יש הטוענים שהם תחליפים סמליים לכרובים המקוריים שעיטרו בעבר את ארון המשכן. ייתכן שמקומו של האריה בטקסיות היהודית הוא ההשראה לשם אריאל – האריה של אלוהים – שהוא אחד משמותיה של ירושלים.
האם היו אריות בישראל? ראינו לעיל את האזכורים התנכיים לנוכחות אריות. האריה היה נפוץ בישראל בעיקר בנגב, ביהודה ובשומרון. עקב אובדן בתי גידול ועקב ציד ורדיפה, פחתה משמעותית אוכלוסיית האריות באזור במהלך מאות שנים עד כי, לפי הסברה, נעלמו האריות כליל מהמרחב הארץ ישראלי במאה ה-12. כיום, האריה נפוץ באפריקה ובהודו בלבד.
"אם תביטו שמאלה או תפנו ימינה, תמיד אני אהיה שם גבוה מעל כולם." שר סימבה. אריה זכר שוקל בין 250-105 ק"ג, אורכו כ-2.5 מטרים וגובהו כ-1.5 מטרים. כמו אצל כל פריטי משפחת החתוליים, חוש הריח ויכולת הראייה בחשכה טובים במיוחד גם אצל אריות. אורך חייו של אריה הוא כ-15-10 שנים.
לאריה שמות רבים בעברית: "ששה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ" (סנהדרין צה ע"א). שמותיו הרבים מעידים על חשיבותו בתרבות היהודית. בלי להתנתק מהפרשנויות השונות, אציע גרסה משלי לשמותיו של האריה: ליש – אריה מזדקן שיצא מן הלהקה; כפיר – אריה צעיר; לביא – אריה יפה ומלא הוד, ומכאן גם שמה של הלביאה; שחל – אריה שמראהו מפחיד מאוד; שחץ – אריה שמראהו מושלם, ומכאן אולי הביטוי שחצן.
ביטויים רבים קשורים בשמו של האריה, להלן חלק מהם:
חלק הארי – חלק בלתי מידתי, הגדול או החשוב ביותר שמחולק בין שותפים. מקורו של הביטוי, כנראה, באחד ממשלי איזופוס המספר על אריה, חמור ושועל שיצאו לציד. החמור הציע לחלק את השלל בשווה ונטרף על ידי האריה. השועל חילק את השלל ונתן לאריה חלק גדול והותיר לעצמו חלק קטן. האריה שאל אותו מהיכן למד על החלוקה הצודקת, והוא ענה מהחמור.
גֹּב אֲרָיוֹת – הביטוי לקוח מהסיפור התנכי בספר דניאל. דניאל עבר בסתר על צו מלכותי של דריוש המלך שאסר תפילה או פנייה לאל. בעקבות הלשנה, הוא נתפס, וכשסירב להפסיק לנהוג על פי אמונתו, הושלך כעונש לגוב (בור, מאורה) של אריות, כלומר: נגזר עליו עונש מוות אך נעשה נס, ודניאל הוצא למוחרת היום בריא ושלם. היום משמש הביטוי בהשאלה למקום שיש בו סכנה גדולה מאוד.
נִכְנַס לְלוֹעַ הָאֲרִי – כניסה למקום מסוכן ללא הגנה. הביטוי לקוח גם הוא ממשלי איזופוס, משל החסידה והאריה, ומצוי גם בגרסה יהודית המספרת: "אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה" (בראשית רבה סד, י).
גּוֹר אַרְיֵה יְהוּדָה – בברכת יעקב לבניו, מבורך יהודה: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מט, ח-ט). כפי שאריה הוא מלך החיות, כך מנהיגותו של יהודה תוליד את זרע המלכים. הפרשנים השונים פירשו את השימוש במילה "גור" בהקשר זה בדרכים שונות: "לפי שהוא קל וגיבור יותר מאריה זקן" (רשב"ם ומדרש תנחומא ישן לוויחי מט, ט) ; "גור אריה יהודה – בתחילה גור כשלטון ולבסוף אריה כמלך." כלומר: בתחילת דרכו עתיד יהודה להיות בבחינת גור, ואחר כך בבחינת מלך, בהתחלה יינתן לו השלטון, ולבסוף יקבל את המלכות.
בהשראת ברכת יעקב, כתב האומן אביהו מדינה בשירו: "אל תירא ישראל, אל תירא כי גור אריה הלוא אתה, ואריה אם ישאג – מי לא יירא". השיר זכה בפרס השלישי בפסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח תשל"ב (1971) והיה מאז ללהיט.
שער האריות – אחד משערי חומת העיר העתיקה שנבנתה בימיו של הסולטן העות'מאני סולימאן הראשון, בשנת 1539-1538. השער ממוקם בחומה המזרחית של ירושלים, מצפון, סמוך להר הבית. השער קרוי כך בשל תבליטי חיות הטרף שמשני צדדיו. אגדה מספרת שבחלומו ראה הסולטן סולימן שני אריות שמאיימים לטרוף אותו כעונש על כך שירושלים אינה מוגנת ולכן ציווה להקיף את העיר בחומה ולשים שני אריות בפתח אחד השערים. אך בחינה מדוקדקת של התבליטים מעלה השערה כי בכלל מדובר בברדלסים, צ'יטות, ושהם הועתקו לכאן ממבנה קדום יותר שבנה השליט הממלוכי ביברס, שברדלסים היו סמלו. כך או כך, שמו של השער הוא שער האריות, ודרך שער זה נכנסו הצנחנים בדרך לכיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים. הייתכן ששם השער היה השראה לתעוזתם ביום ההוא?
זנב לאריות – הביטוי "הֱיֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת וְלֹא רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים", שמשמעו שעדיף להיות קטן בין גדולים מאשר גדול בין קטנים, מקורו כנראה בפתגם רומי עתיק. פתגם זה מופיע גם במקורות יהודיים: "רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר ... וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים" (אבות פ"ד, טו). הרמב"ם פירש את הנמשל כמבטא שעדיף לו לאדם ללמוד ממי שגדול ממנו בידע מאשר ללמד את מי שקטן ממנו בידע, כי במקרה הראשון הוא יחכים, ואילו במקרה השני הוא יפסיד. יש ההופכים את סדר המילים ומעדיפים את המיקום של ראש לשועלים מאשר זנב לאריות. כפי שמופיע בתלמוד הירושלמי, מסכת סנהדרין, פ"ד ה"ח: "מתלא אמר הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות דתנינן צרכו לסמוך סומכין מראשונה."
מזל אריה – מזל אריה באסטרולוגיה הוא אחד משלושת מזלות יסוד האש, לצד מזל טלה ומזל קשת. הכוכב השליט של מזל אריה הוא השמש. על פי Ynet, בני מזל אריה אוהבים להיות במרכז הבמה. מיוחסות להם תכונות כמו אומץ, כריזמה, אופטימיות, שאפתנות, נחישות ושמחה – בהשפעת כוכב השמש. הם מתחברים לתשוקה שלהם ובעלי חזון. עם זאת, אלו גם התכונות שעלולות להוביל אותם למצבים בעייתיים: הם עלולים להיות תובעניים, חסרי סבלנות, שתלטנים ואגוצנטריים.
לסיום, אחזור לפתח החיבור: אולי בסרט "מלך האריות" מופאסה לא אמר לבנו כי הכול יהיה שלו, אבל הוא בהחלט פירט את גבולות השלטון והאחריות שלו וציין לאן אין לגשת. וברוח ימים אלו, נסיים בציטוט מהסרט, שבו תובנות חיים רבות: "זהו מעגל החיים אשר מעביר את כולנו דרך ייאוש ותקווה באמצעות אמונה ואהבה" (פומבה).