שפן או ארנב נעלב? | גיליון 9

בספר שיריו של בנימין כספי, לצד השיר "השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת" (1934), מוצגת תמונה של ארנבון או ארנב. גם בספרים שבהם מופיע שירה של  מרים ילן שטקליס "הגברת שפנפנית" (1958), "לשפן יש בית בין עצי הזית", מופיע בדרך כלל ציור של ארנבון.

במהלך השנים, התפרסמו חיבורי ילדים שונים העוסקים בבלבול בין שפן לארנב: בשירו של שמואל בנשלום "הארנב שלא היה שפן" (1986); בסיפורו של גלעד סופר "שפן", שבו הארנב מתלונן "קרה לכם שקראו לכם בשם שאינו שלכם? לי זה קורה כל הזמן". אז למה זה קורה?

כפי שכבר ציינתי בכתבתי הקודמת "לצבי יש בעיה" (על"ה 8, תשפ"ב), יש לא מעט בלבולים בנוגע לממלכת החי שנטמעו עם השנים בשפתינו. כך בין צבי לאייל, בין קרפדה לצפרדע, בין נשר לעיט, בין ברווז לאווז ועוד.

אז ראשית, הבחנה: אנו נוטים לערבב ולבלבל בין ארנבת, ארנבון ושפן. ארנבון הוא חיית המחמד שכולנו מכירים. אזור התפוצה שלו הוא בעיקר חצי האי האיברי. אך כיוון שבוית, אפשר למצוא אותו בפינות חי, בגני ילדים ובבתים. הארנבת המצויה נפוצה בעיקר במזרח התיכון ובאפריקה, בשטחים פתוחים, וגם נצפתה בשטחים מדבריים. גופה של הארנבת גדול מזה של הארנבון וצורתה מוארכת ופתוחה לעומת גוף הארנבון המכונס ככדור. הארנבת והארנבון פעילי לילה בעיקר ואוזניהם ארוכות. השפן, לעומתם, פעיל בעיקר ביום, גופו מכונס ואוזניו קטנות מאוד.

אז מהו בעצם מקור הבלבול? נפנה למקורות. ייתכן שהסיבה לבלבול נעוצה בהופעתם בסמיכות בתורה: "אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ... את הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן" (דברים יד, ז). אפשרות נוספת היא שבתרגום התנ"ך לגרמנית שפן תורגם כארנב. גם בקרב דוברי האנגלית, הוחלפו בטעות השמות של השפן והארנב, וכך באגס באני, שהוא  ללא ספק ארנב (rabbit), זכה בשם שפן (bunny).

הבלבול והטעות חלחלו לשפה ולביטויים שונים. למשל, הביטוי לשלוף שפן מהכובע אינו מתאים לשפן משום שאי אפשר לשלוף את השפן בעזרת אוזניו משום כובע. הן פשוט אינן ארוכות מספיק ואין היכן לאחוז...

לאדם שנוצל לצורך רכישת מוּמחִיוּת בתחום מסוים הוצמד הכינוי שפן ניסיונות. הביטוי המקורי בלעז מתייחס כנראה לשרקן (חזרזיר ים) או לארנבון, ששימשו במדינות שונות לניסויי מעבדה. בעלי חיים אלו נראו לאנשים בארץ כדומים לשפן, ומכאן הביטוי שפן ניסיונות. יהודים שחיו באירופה ושלא ראו שפן מימיהם חשבו שהשפן המקראי הוא בעצם הארנבון, שהרי במקרא, כפי שהזכרתי קודם, השפן והארנבת מופיעים בצמידות.

ביטוי נוסף הקשור בשמו של השפן, ואכן מתאים לו, מתייחס לאדם פחדן, המכונה שפן, ומכאן הפועל הִשְׁתַּפֵן המעיד על פחד ועל בריחה מסכנה, ההפך מאומץ לב. ייתכן שמקור הביטוי הוא סגנון ההגנה של השפן, שהוא בדרך כלל נשיכות ובריחה מהירה.

מנהיגים שונים שילבו בנאומים שלהם אזכור לשפן, בדרך כלל בצורה שלילית. למשל, הרב אלעזר מנחם שך, בנאום "השפנים והחזירים" (1991), סנט בתנועת העבודה ובקיבוצים וכינה אותם "מגדלי השפנים והחזירים". מאז נאום זה, נקבע המושג אוכלי שפנים ככינוי לאפיקורוסים, לחילוניים שכופרים בעיקר.
הרב שך הסתמך על המקורות ועל כך שהשפן נכלל בין החיות שאינן כשרות למאכל: "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם". אך האם השפן מעלה גרה? התיאור של השפן כמעלה גרה מקורו בטעות. מין זה אינו ממעלי גרה. פשוט אין לו מערכת קיבה המותאמת לתהליך. על כך כתב הרב פרופ' דוד צבי הופמן בפירושו לספר ויקרא כי התורה התייחסה רק לסממנים חיצוניים, היינו שהשפן מניע את לסתותיו בדומה למעלי גרה, על כן אפשר לטעות ולחשוב שהוא חיה כשרה.

ב-2015, האפיפיור פרנציסקוס, לאחר ביקור בפיליפינים שבו שוחח עם ילדים שננטשו על ידי הוריהם, אמר (לאחר מכן חזר בו מן האמירה): קתולים לא צריכים "להתרבות כמו שפנים". ביטוי שכוונתו לקצב ילודה מהיר ולחוסר דאגה לגורים. גם הוא התבלבל בין שפנים לארנבות – שמתרבות בקצב גבוה יחסית. הביטוי מתרבים כמו שפנים נשאר שגור. שפנים אינם מתרבים בקצב מהיר ואינם מזניחים את גוריהם. להפך, בתצפיות רבות על חייהם נמצא כי אימהות שפנות משמשות שמרטפיות המשגיחות על גורים של אימהות שפנות אחרות שיצאו למרעה. ממש כמו גן ילדים לשפנים בקהילה.

באחת  ההרצאות בתחום לימודי ארץ ישראל בבית ברל, הסביר לנו המרצה שקיימת קרבה בין הפיל לשפן, טענה שהפתיעה אותנו. בחינה מדוקדקת של דבריו הבהירה שהקרבה ביניהם נובעת מכך שמדובר ביונקים שמבחינה זואולוגית שייכים לעל סדרה שנקראת פרסתניים. כלומר, יש להם אבות קדמונים משותפים שמקורם באפריקה, ובמהלך האבולוציה הם התפתחו בנפרד והתרחקו. אבל, כמה מפליא: במבנה הגוף שלהם עדיין יש מאפיינים מסוימים דומים, כמו דמיון במבנה העצמות ובכפות הרגלים.

היכן חיים השפנים בארץ? במקורות נאמר "סלעים מחסה לשפנים" (תהלים קד, יח). אם בעבר נמצאו השפנים בעיקר באזורי ההרים, כמו החרמון, הגליל, הכרמל, מדבר יהודה, הנגב, והשומרון, כיום הקמת מסלעות על ידי האדם הרחיבה את תפוצת השפנים גם לאזורי יישובים.

כיצד נזהה את השפן?

לשפן הסלעים פרווה חומה, אוזניים קצרות, והוא חסר זנב. גופו מכונס ועגול, ארבעת רגליו שוות כמעט בגודלן, ויש לו שתי שיניים חותכות ארוכות המרוחקות אחת מהשנייה.

השם שפן במקורות

השם שפן הוא שם פרטי במקרא. מספר מלכים מוכר שפן הסופר, מגיבורי סיפור מציאת ספר התורה הקדום בימי המלך יאשיהו וסבו של גדליה בן אחיקם, מושל יהודה האחרון. בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת, נחשפה בעיר דוד חותמת על שם "גמריהו [ב]ן שפן", ויש חוקרים המזהים אותו עם גמריהו בן שפן הספר שנזכר בספר ירמיה (לו, י-יב; כה). השם "שפן" מתועד גם בכתובות פניקיות. אסיים בסיפור מעניין שיש ספק באמינותו: הפיניקים היו כובשי הארצות השוכנות לחופי הים התיכון. כשהגיעו לחצי האי האיברי, פגשו בארנבונים, שהיו נפוצים באזור, ונזכרו בשפן הסלע מארץ מוצאם, בלשונם (השמית) שפן = שפניא, ומכאן "אי-שפניא", אי השפנים, שם שהתגלגל בלטינית מאוחר יותר ל־Hispānia ולאחר מכן באנגלית ל-Spain, היא ספרד. היה או לא היה, תחליטו אתם.

אז מהיום זכרו: גם אתם לא אוהבים שקוראים לכם בשמות של אחרים, השתדלו לא לקרוא לארנב "שפן".

פַּעַם בָּא לַגַּן אַרְנָב

וְכֻלָּם קִבְּלוּ פָּנָיו:

הֵי שָׁפָן, שָׁלוֹם שָׁפָן!

בּוֹא שַׂחֵק אִתָּנוּ כָּאן!

הָאַרְנָב רָגַז, כָּעַס:

שׁוּב בִּלְבּוּל, זֶה כְּבָר נִמְאַס!

אֲנִי כָּל כָּךְ נֶעֱלָב

הֵן אֲנִי אַרְנָב! אַרְנָב!  (שמואל בנשלום)