חזרה למאגר הכתבות
על בית הבד הכי מסתורי בירושלים
אורי אוחיון הוא מדריך בית בעיר דוד.
הסתיו מתקרב בארץ בעת מסיק הזיתים והפקת השמן מהם, שמן ששימש לרוב לתאורה ולמאכל וכמובן לפולחן – כמו שאנחנו מכירים מהמנורה במקדש, משמן המשחה (שבו השתמשו בתקופת המקרא למשיחת כהן או מלך) ומנרות השבת או החנוכה הנהוגים עד ימינו. אומנם קצת מפתיע, אך רק בית בד אחד, קטן ומסקרן במיוחד, מירושלים של תקופת המקרא נחשף אל מול הר הזיתים. נצא בעקבות תעלומת התאים החצובים.
בשנת 1909, הגיע שודד עתיקות בריטי לירושלים בשליחות מיסטיקן פיני במטרה למצוא את אוצרות המקדש. מונטגיו פארקר, זה שמו, שמע מיובליוס המיסטיקן שאוצרות המקדש הוחבאו סמוך למעיין הגיחון, והוא חפר תעלות במקום, אך אלו לא עזרו לו למצוא דבר ממה שחיפש. למרבה המזל, העות'מאניים הצמידו אליו את לואי ונסן, ארכיאולוג צרפתי, ובזכות התיעוד הקפדני שלו, יש בידינו מידע על דברים רבים שחשף פארקר (או הרס). בחיפושיו, נתקל פארקר במתחם מוזר של תאים גדולים שנחצבו בסלע ושמולאו בעפר. הוא סבר שמדובר בקברים והתעלם מהמתחם. מאוחר יותר, הוא ניסה את מזלו בהר הבית עצמו, שיחד שומר ערבי וחפר בהר הבית, נתפס על ידי העות'מאניים, אך הספיק להימלט בעור שיניו ליאכטה שלו ולהפליג לאמריקה. הניו יורק טיימס של אותם הימים דיווח כי הוא הביא איתו את אוצרות שלמה.
מאה שנים אחר כך, חפרו הארכיאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון באותם תאים חצובים והופתעו לגלות מתחם יוצא דופן וקשה להגדרה: החציבה עצמה מפוארת ואינה דומה לשום דבר אחר, וברור שאין כאן קברים. מהות המתחם לא הייתה ברורה להם, והם ניסו לעשות סדר בממצאים: בתא הראשון מימין – בית בד מסוג קורה ומכבש בעל אגן שמן קטן יחסית, בנוי בטכנולוגיה חדשה יחסית לתקופה (המאה השמינית לפנה"ס). בתא האמצעי – מצבה שטוחה ודקה הניצבת על אדן עשוי 12 אבני גוויל.
בחדרים שלידה נמצאו ממצאים נוספים: בחדר אחד משטח מוגבה ולידו סימני שרפה (אולי במת פולחן) וכן תעלות אגנות ששימשו אולי כדי לנסך בהן יין, שמן או דם למטרה פולחנית; חדר שברצפתו סימני 'וי' חצובים מוזרים, בולטים וקשים לפיענוח. עלו הצעות מספר באשר למהותם של הסימנים (לדוגמה: בסיס למתקן הפשטת בהמות או בסיס לנול ששימש לטוויה ולאריגה – אולי גם כן למטרה פולחנית). כמעט אין מנוס ממסקנת החוקרים שהמכלול כולו, שבמרכזו המצבה, שימש מקום פולחן.
אם זה מתחם פולחני, מה עושה כאן בית בד? אומנם ארכיאולוגים מכירים לא מעט מקומות ששימשו אזורי תעשייה ושיש בהם מתחם פולחני קטן שתפקידו היה לברך את היבול. אולם כאן יש בית בד קטנטן, מהי מטרתו בתוך מתחם פולחני חשוב מימי בית ראשון סמוך מאוד למעיין הכי חשוב של ירושלים?
כאן המקום להיזכר ששמן אינו רק מצרך פולחני חשוב למנורת המקדש או למשיחת כוהנים. כשיעקב, כמסופר בספר בראשית, הקים מצבה – הוא יצק שמן על ראשה! השמן יכול ליצור באבן סימן שלא נמחק בקלות, ובכך לבטא בחירה נצחית באותה אבן. בתנ"ך אנחנו פוגשים משיחה בשמן של אנשים נבחרים, של כלים מקודשים וגם של מצבה.
מה יכולה להיות משמעותה של מצבה זאת, שנמשחה אולי בשמן, ושל המתחם הפולחני שסביבה? שוקרון טען שהמתחם כולו פעל כבר בתקופת הברונזה התיכונה, כך שלמעשה יש כאן מקדש שפעל מאז פגש אברהם את מלכיצדק מלך שלם (ירושלים) בעמק המלך והמשיך לפעול בימי שלמה, שנמשח למלך במעיין הגיחון שלמרגלותינו בשמן המשחה שהובא מהאוהל של ארון הברית (האם ארון הברית הונח כאן טרם נבנה המקדש?), ובמשך מאות שנים בעת שבית המקדש הראשון עמד על תילו – תקופה של כאלף שנים! אך רוב החוקרים חולקים על שוקרון וטוענים שהמתחם פעל תקופה קצרה יחסית, של כמאה או מאתיים שנים במהלך תקופת בית ראשון, וכוסה במאה השמינית לפנה"ס. מה היה תפקידו של המתחם? אני מציע שהוא תפקד כמקדש גבול (מושג שטבע בזמנו הארכיאולוג יוחנן אהרוני), שמסמן את גבולה המזרחי של העיר הנבחרת בדרך למעיין של העיר, ממש על קו החומה.
מי כיסה את המתחם כולו בעפר והוציא אותו משימוש? למה הוא עשה את זה? גם כאן רב הנסתר. חוקרים הציעו שאנו עדים כאן לרפורמת ריכוז הפולחן של חזקיהו במאה השמינית לפנה"ס, המתוארת בתנ"ך והמוכרת לארכיאולוגים מכמה מקומות בארץ. התפיסה שהייתה נפוצה עד ימי חזקיהו הייתה שאפשר לעבוד את א-לוהי ישראל בכל מקום, ולכן לבנות לו מקדשים רבים, המכונים "במות" בלשון המקרא. בתפיסה שהמקרא ניסה להוביל ושחזקיהו דגל בה, יש אל אחד ולו עם אחד ומקדש אחד (לכן כל פגיעה באחת מצלעות משולש האחדות הזה תוביל מייד לפירוק שאר הצלעות, לעבודת אלילים, לפילוג בעם ולפיזור הפולחן). לכן חזקיהו, ברפורמה הדתית שלו, הרס את הפולחן האלילי שרווח בימי אביו בירושלים וברחבי יהודה, אך הסיר גם את הבמות, כלומר את כלל המקדשים לא-לוהי ישראל, כדי לרכז את הפולחן אליו במקדש היחיד בירושלים. חזקיהו לא רצה לנפץ את המקדשים האלה כיוון שאין זה מכבודם שהרי לא היו מקדשים אליליים. לכן חזקיהו גנז אותם, כיסה בעפר. לכן הארכיאולוגים מצאו כאן (ובמקומות נוספים) אתר מכוסה כולו במילוי עפר חד תקופתי מהמאה השמינית לפנה"ס.
אומנם, לאחרונה חשף הארכיאולוג פיליפ ווקוסבוביץ' חומה שנבנתה מעל המתחם המכוסה, חומה שהוא תיארך אותה לימי עוזיהו – סבא רבא של חזקיהו. אם כך, כוסה המתחם עשרות שנים לפני חזקיהו מסיבה שאינה ידועה.
המתחם כוסה ונשכח מלב, אולם קדושתה של ירושלים וחשיבותה לעם רק הלכו והעמיקו. אם נקפוץ כ-800 שנים קדימה, לימי הבית השני, נמצא נרות חרס סטנדרטיים שיימצאו בגמלא שברמת הגולן מזמן מרד החורבן והם עשויים מאדמה ירושלמית. נתון זה מפתיע מאוד כי זה דורש הובלה לאורך מאות קילומטרים של נרות שמן פשוטים שאין שום בעיה לייצר בגולן מבוץ מקומי. אולי ממצא זה של נרות השמן מחזק את הכינוי החז"לי לבית המקדש בירושלים: "אורו של עולם".