חזרה למאגר הכתבות
עץ הזית בתרבות היהודית
חיים חדד שימש מורה ומנחה לשל''ח וידיעת הארץ במחוז ירושלים ובמטה אגף של''ח.
הזית הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ועל שמו היא נקראת "ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח). העץ אולי זכה להתייחסות מיוחדת על פני תקופות שונות הן בשל תפארתו הן בשל חוסנו הרב. בהמשך נראה כי כל חלקי העץ שמישים ומביאים ברכה בדרכים שונות. תפוצתו העיקרית של הזית בארץ ישראל היא באזור ההרים, אך יש זני זית שפותחו לתנאי אקלים מדברי. את עצי הזית מגדלים במטעים, בכרמים. העץ בעל חשיבות כלכלית רבה לאזור זה בשל פריו המשמש למאכל ולייצור שמן. יש דרכים להשבחת הפרי על ידי הרכבה או בשיטות אחרות.
עץ הזית הוא ירוק עד. הוא פורח בחודשים אפריל-מאי. פרחיו קטנטנים וערוכים באשכולות. אבקת הפרחים ידועה כאלרגנטית לחלק מהאוכלוסייה. הפרי הוא בית גלעין, והציפורים מפיצות את הגלעינים בטבע לאחר הבשלת הפרי ושינוי צבעו מירוק כהה לשחור כהה. עם הבשלת הפרי בסתיו, צבעו מתכהה כמעט לכדי צבע שחור. ציפת הפרי (לום) עשירה בשמן.
במשל יותם, מתואר שהעצים ביקשו להם מלך ופנו אל עצי פרי שונים, אך כולם סירבו לבקשתם. העצים פנו אל הזית, אל התאנה ואל הגפן – שלושה עצים משבעת המינים – בבקשה שימלכו עליהם. שלושתם סירבו בנימוקים דומים: כולם כבר פועלים ומביאים תועלת לזולת ואין הם יכולים להפסיק את פעולתם ולהתחיל "לנוע על העצים" (שופטים ט, ט ועוד), כלומר: להיות משרתי ציבור הנעים בין שאר העצים ואינם מביאים תועלת אחרת לזולת. לבסוף, פנו העצים אל האטד, והוא הסכים למלוך עליהם, אך דרש מהם לחסות בצילו (הנמוך), אחרת ישרוף את ארזי הלבנון.
השימוש בעץ הזית במשל מבליט את מעמדו המיוחד של הזית בין עצי ארץ ישראל. בבקשם את מלך העצים, טבעי וברור שהפנייה תהיה ראשית אל הזית, אשר לו מעמד בכורה בין העצים ושהוא ראוי למלוכה. אפשר להניח כי הזית קנה לעצמו מעמד נכבד זה בשל היותו מרכיב מרכזי בתרבות החומרית בימי קדם: "אין הבית עומד אלא על שני דברים הללו, הזית והתאנה" (ירושלמי, ביכורים פ"ג ה"ד).
כשקמה המדינה, נבחרה המנורה לסמל המדינה כשלצידה שני ענפי זית. ייתכן שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו מקטע בנבואת הנביא זכריה המתאר את המלאך מראה לנביא "מנורת זהב כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה" (זכריה ד, ב-ג).
גם בסיפור המבול מוזכר הזית: היונה חזרה לתיבת נוח כשעלי זית בפיה. מדרשים רבים עסקו בהבאת ענף זית דווקא בפי היונה: "אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידיך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויים ביד בשר ודם" (עירובין יח ע"ב). עלה בדעתי שהסיבה העיקרית להבאת ענף זית קשורה בחוסנו ובעמידותו של הזית שבזכותם שרד את המבול כשיתר העצים והצמחים לא שרדו, אך לא מצאתי לכך סימוכין בשום מקור.
בשמן זית הדליקו את המנורה במקדש ובו מדליקים נרות שבת ובשמן זית נמשחו מלכים. במשנה, בתלמוד ובמדרשים ביטויים ופתגמים העוסקים בעץ הזית ובשמנו:
- "נקראו ישראל זית רענן – שהם מאירים לכל" (שמות רבה לו).
- "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך. הנה כי כן יברך גבר ירא ה'" (תהלים קכח, ג-ד).
- "מה הזית הזה: זיתים לאכילה, זיתים לייבוש, זיתים לשמן ושמנו דולק יפה מכל השמנים ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (במדבר רבה ח).
- "אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין" (מנחות נג ע"ב).
לזית שימושים רבים בתרבות היהודית ובאגן הים התיכון. יש מאות זני זיתים, המתאימים להר, לשפלה ולמדבר. פרי הזית ושמנו היו מרכיב חשוב בשולחנו של תושב האזור בעת העתיקה וגם בחיי היומיום שלו בגלל מגוון של שימושים שאפשר לעשות בעץ ובמוצריו. שם מיוחד ניתן לקטיף הזיתים: מסיק. להדגיש כי מלאכה זו אינה סתם קטיף.
כל זני הזית עוברים תהליכי הבשלה: בראשית עונת המסיק, הזיתים מרים, קשים ובוסריים, והם מתאימים לייצור שמן זית מר ובעל ארומה מיוחדת ולהחמצה (מצורף מתכון). בשלב שני, שבו מתבצע רוב המסיק, הזית מקבל גוון ירוק בהיר עד צהבהב, טעמו ושמנו מתעדנים. בשלב האחרון, הזית משחיר, העסיס שבו מקבל גוון בורדו שחרחר, טעמו מתעדן עד כדי אפשרות לאוכלו כמה ימים לאחר המסיק. אנחנו מכירים את הזיתים המצומקים המלוחים הנמכרים בשווקים. רובם מגיעים מארצות אגן הים התיכון. יש להזים את התיאוריה הלא נכונה לפיה יש עצים המניבים זית שחור ויש המניבים זית ירוק. כל העצים עוברים אותו תהליך הבשלה – מירוק לצהבהב עד לשחור כהה.
מתכון לזיתים מוחמצים
המתכון מיועד לזיתים שנמסקו בתחילת עונת מסיק הזיתים, שהם בעלי גוון ירוק כהה ועדיין קשים.
מצרכים: זיתים יפים, מלח (עדיף גס), מעט מיץ לימון, שיני שום לפי הטעם, פלפל חריף, מים פושרים שהורתחו.
דרך ההכנה: על משטח עץ, בעזרת פטיש שניצלים, דופקים את הזיתים עד פציעתם. את הזיתים "הדפוקים" מכניסים לכלי שאפשר לאטום אותו (אפשר להשתמש בבקבוק של שתייה קלה בעל פתח רחב). יש ליצור שכבות: זיתים, שיני שום, פלפל חריף, ולהזליף מעל הכול מעט מאוד מיץ לימון.
ממיסים בכוס מים כפית מלח, יוצקים על שכבות הזיתים, ממלאים במים עד פתח הכלי. סוגרים היטב את הכלי. בשבוע הראשון, פותחים מעט את הבקבוק כדי לשחרר לחצים וגזים. הזיתים מוכנים לאחר שלושה שבועות.
בתיאבון!