על ביכורים וחלוצים: סיור בעקבות ההתיישבות החקלאית ברכס פוריה בעת החדשה | גיליון 12

"וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות לב, כב). לא מעט שמות ומשמעויות יש לחג שבועות המתקרב ובא. השמות "חג הקציר" ו"חג הביכורים" מדגישים את הפן החקלאי של החג. בסוף האביב ובתחילת הקיץ, ראשית התוצרת החקלאית מבשילה.

בימי קדם, ראשית זו הייתה נקצרת ומובאת כקורבן לאל. השם "חג מתן תורה" מתבסס על המסורת שביום זה קיבל עם ישראל את עשר הדיברות במעמד הר סיני. "חג המים", שמו העממי של החג, ניתן לו על ידי יהודי צפון אפריקה שנהגו לשפוך מים זה על זה בחג. ולבסוף "שבועות" – על שם שבעת השבועות הנספרים מתחילת ספירת העומר ועד החג. המשמעויות המגוונות של החג נשזרות בסיפורם של החלוצים בדבר ניסיונות התיישבות הביכורים שלהם ברכס פוריה בעת החדשה. בסיור קליל של כשעה וחצי, נצעד בעקבות התיישבות עברית חקלאית, בעקבות חלוציות, בעקבות תורה ומים אל מול הנוף המרהיב של רכס פוריה.

את סיורנו נפתח בתצפית מאכסניית אנ"א פוריה, הממוקמת על רכס פוריה וצופה אל הכנרת ואל הגולן. מעמדת התצפית הפנורמית שמציעה האכסניה, נביט אל המרחב שבו נטייל. בזכות האדמות הפוריות והאקלים הנוח, התאפשרה כאן חקלאות לאורך ההיסטוריה, וזו ניכרת בנוף המטעים והחממות הפרוש תחתינו. הכנרת, מקור המים של מדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה, אפשרה את קיום החיים בבקעה שתחתינו וממנה ועד מרכז הארץ. 

היישובים שאנו מביטים בהם, כמו המושבה כנרת, קבוצת כנרת וקיבוצי דגניה, החלו כרעיונות חלוציים המבוססים על עקרונות ועל תורה עצמאית ופורצת דרך. האכסניה עצמה הוקמה אף היא הודות לרעיון חלוצי ציוני של תעשיין בשם ישראל טייבר, שביקש, עוד לפני קום המדינה, לעשות את רכס פוריה למרכז תיירות עולמי. 

מנקודת התצפית נמשיך אל לובי האכסניה, שם מוצבים ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות שנמצאו בחפירות באזור וקשורים גם הם לעולם החקלאי. נבחין בכלי צור מראשית החקלאות, ששימשו לקציר ולחיתוך באלף השמיני לפנה"ס, כמו גם בכלי חרס ששימשו לאחסון שמן זית, יין או גרעינים בתקופות רבות נוספות. 

נקודת תחילת ההליכה נמצאת במפגש הכביש העולה מהאכסניה לכיוון פוריה עילית עם שביל ישראל. מכאן נתחיל לצעוד דרומה בעקבות סימון שביל ישראל, סימון שילווה אותנו לאורך כל הסיור. רכס פוריה היה כר פורה ליצירת צורות התיישבות חקלאיות חדשות, אשר התבססו על תורות מגוונות בעת החדשה. שרידי אחוזת פוריה, המסתתרים מעלינו ברכס, הם דוגמה לצורת התיישבות מעין זו. שם המקום מבטא את התקווה שהייתה למקימיו להצלחה חקלאית, ושם זה הוא שהעניק לרכס את שמו. בשנת 1910, הוקמו כאן בתי אחוזה למשפחות מסנט לואיס שבארצות הברית שרצו להתיישב במקום, אך ביקשו להגיע רק כשהבתים והמשק החקלאי יעמדו על תילם. אך קודם שהמטעים החלו להניב פירות, פרצה מלחמת העולם הראשונה והגיעו ארבה ומגפה שפגעה במטעי השקדים וגם הכספים הפסיקו לזרום. בסוף שנות העשרים, ננטש סופית רעיון האחוזה, אך התשתית שכבר נבנתה שימשה מאוחר יותר את מקימי קיבוץ אלומות עד שעברו למגורי קבע בדרום הרכס. מבני הבזלת המרשימים נותרו ניצבים במקומם.

נתקדם בשביל עד שנגיע לעין פוריה. אפשר לשבת בצל עצי התמר ולשכשך רגליים במי המעיין הנובע מנקודה בסבך הקנים ונשפך אל בריכה קטנה ומקסימה. על אף הקרבה לכנרת ולמעיינות, התמודדו המתיישבים באזור עם אתגר אספקת המים ליישוביהם. אומנם שימשה הכנרת מקור מים לחקלאות, אולם ללא טיפול לא התאפשר לשתות את מימיה וגם אם היה מתאפשר, היה צורך למצוא דרך להעלותם במעלה המדרון. מי המעיינות שנובעים בשיפולי הרכס, כמו עיינות רקת, עין נון ועין פוריה, מכילים ריכוז גבוה יחסית של מלחים, ומכך נגזר שמו הערבי של עין פוריה, הוא "עין אל מאלחה". 

נצעד בשביל עד שנגיע לסלע בזלת המציין את מיקומה של בריכת הטבעונים. הסלע מזכיר למטיילים את סיפורם של שני ניסיונות התיישבות חקלאית במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת. אנשי קבוצת "הר כנרת" היו חלוצי העלייה השלישית. הם השקיעו מאמצים רבים בהפרחת האזור, אבל נתקלו בקשיים בהשגת מים ובגידול מזון, וכך ירד הנסיון לטמיון. על בסיס הצריפים שכבר בנו, התיישבה כאן לאחר מכן חבורת חלוצים טבעונים. הם חפרו בריכה לאיסוף מי גשם כדי לפתור את בעיית המים. תורתם ואמונתם כללו גם התנגדות לשימוש בתרופות, ולאחר שהראשונים מביניהם מתו מקדחת, נטשו היתר את המקום.

נמשיך לרדת בשביל עד שנגיע לפאתי המושבה כנרת, שם נעבור למדרכה ונצעד לאורך רחוב המייסדים. חיש מהר יתגלה לעינינו מבנה בזלת מרשים ונטוש שנראה כמו ארמון. יש אומרים שהמבנה הוא הארמון המונצח בשיר "אגדה" של יעקב פיכמן: "על שפת ים כנרת, ארמון רב תפארת". את הארמון, הנקרא "בית טריידל", הקימה משפחת טריידל, שעלתה לארץ מגרמניה בשנת 1912. הארמון שימש למגורים ולהארחה. בשלוש הקומות ובעשרת החדרים, התארחו גם הברון רוטשילד, ארתור רופין והרב קוק. את המבנה תכנן יוסף טריידל בשביל אחיו שהתגורר במושבה כנרת עם משפחתו. יוסף היה מהנדס, קבלן בנייה ומודד קרקעות ציוני והוא השתתף במיפוי אדמות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

בהמשך הרחוב, נמצא אתר חצר כנרת, שם יסתיים סיורנו. האתר מספר את סיפורה של החווה שהוקמה במקום בשנת 1908 כחוות הכשרה חקלאית לפועלים יהודים. למעשה, הייתה החווה מעין מעבדה לרעיונות חברתיים שונים שהביאו לעולם יישובים שהתבססו על חקלאות עברית, כמו הקבוצה, הקיבוץ והמושב. במבנים שסביב החצר המרכזית, התגוררו לאורך השנים חברי גרעיני היישובים דגניה, כנרת, אפיקים, עין גב ומעגן – שעליהם השקפנו מנקודת התצפית בתחילת הסיור. רעיון חקלאי חלוצי נוסף יושם באדמות חוות כנרת ב"חוות העלמות". מטרת החווה הייתה להכשיר נשים פועלות לעבודה חקלאית. כאן הן למדו בוטניקה, גידלו גן ירק, ניהלו רפת ורכשו כלים שעזרו להן להתפרנס ולהשתתף במשימה החקלאית הציונית. בין החניכות הראשונות הייתה המשוררת רחל בלובשטיין, שעל חוויותיה בחווה כתבה בשיריה. נסיים בציטוט מאחד השירים: "ואולי לא היו הדברים מעולם, ואולי מעולם לא השכמתי עם שחר לגן, לעבדו בזעת.