חזרה למאגר הכתבות
כחום היום – סיפור קצר מעמק יזרעאל
טל קריגר, רכז הדרכה במוזיאון העמק, קיבוץ יפעת
אפילוג
לפני שנים מספר, כשחיפשתי בית לגור בו בעפולה, אחד הדברים הראשונים שבדקתי היה איכות המזגן. בחודשי הקיץ חם בארץ, ובעמק יזרעאל חם במיוחד. לכן היה הכרחי שיהיה מקום קריר שאוכל לחזור אליו בסוף יום עמל. בעודי הולך ברחובות בירת העמק הסואנת, התחיל להיכתב ברוחי סיפור קצר על חיים רחוקים.
פרק 1 – חלום ליל קיץ
לפני כמאה שנה, היו מזגנים חלום באספמיה, אך השמש הקופחת בחודשי הקיץ זרחה אז כמו היום. וגם אז, כמו היום, נדדו אנשים ברחבי עמק יזרעאל. אלו היו חלוצים וחלוצות בני העלייה השנייה והשלישית – קבוצות ויחידים אשר עלו לארץ מאירופה (בעיקר ממזרח אירופה ומהאימפריה הרוסית) וחיפשו קרקע שיוכלו להגשים בה את החזון הציוני. כדברי א"ד גורדון: "ידענו למרוד בחיים מן המוכן, בעולם מן המוכן, ביקשנו שמים חדשים וארץ חדשה, ביקשנו רוח חדשה, אור גנוז, ביקשנו אדם חדש, חיים חדשים, עולם חדש." אני מנסה לדמיין את החלוצים מגיעים לעמק יזרעאל בכרכרה, נושאים מזוודה אחת, לבושים בבגדים שהביאו מארץ מוצאם, ואגלי הזיעה הנוטפים מרמזים להם על מצב העניינים.
פרק 2 – הפסקת תה
שני שומרים בריטים יושבים בחיפה בשעת תה הצוהריים, במרפסת הצופה אל הים. מנסים להצטנן מעט. אחד מהם פותח מעטפה של מכתב שהגיע זה עתה: "נא התייצבו בהקדם בג'דה". הם נאנחים ועולים לכרכרה, וזו מתחילה בדרכה בדרך הישנה מזרחה. האחד פונה לשני במבט מיואש: "מה יהיה?" – "עם מה?" שואל חברו, ראשו מיטלטל אנה ואנה. "עם זה," מצביע הראשון על דרך העפר, "אם הייתי סוס, כף רגלי לא הייתה דורכת על אבן אחת בדרך הזו... אבל נו, מילא... מי יסכים לעבודה בחום הזה?"
מובן שזוהי תמונה מדומיינת לחלוטין, אך לא מן הנמנע שדיאלוג כזה התרחש לא פעם בין העוברים והשבים ברחבי עמק יזרעאל.
בזמן שלטון המנדט, עסקו הבריטים בפיתוח תשתיות: סלילת פסי רכבת ודרכים וכד'. כמה נוח היה זה שבמקרה הסתובבו ברחבי העמק קבוצות של צעירים אשר בדיוק חיפשו עבודה. צעירים, חלוצי העלייה השנייה והשלישית, עבדו בשירות שלטון המנדט הבריטי בבנייה ובסלילת כבישים.
פרק 3 – על גל האבנים
על הדרך שבין ג'דה לחיפה, חבורת חלוצים וחלוצות חוצבת סלעים ומעבירה אותם במריצות לגל אבנים סמוך. על הגל יושבות שתי חלוצות, שרה קראוס-ברזילי (מימין) וצילה קוסטיצ'קי. הן מנפצות את הסלעים לאבנים ואת האבנים לחצץ. הפטישים זזים באוויר החם מעלה-מטה, וכל מפגש עם האבן הוא כמו מפגש עם המציאות. "חצוב בסלע למען חצוב באדם," הם מזכירות לעצמן. השינוי הגדול של העם יבוא באמצעות עבודה "חיצונית" (סלילת כביש, בנייה, חקלאות), אך גם באמצעות עבודה "פנימית" – חברתית ואישית. מדי פעם בפעם, מתוך ייאוש, תשאל אחת החלוצות: "מה העבודה הזו לכם?" ואז יזכירו לה: "לכם ולא לו. לפי שהוציא עצמו מן הכלל, כפר בעיקר..." העבודה המשותפת והיחד הם הם העיקר. לפתע עובר צלם של הסוכנות: "היי! לכאן". החלוצות, מרימות את פניהן, מנגבות את הזיעה ועושות "פוזה" ארוכה. אחר כך הצלם הולך, ואיתו רגע המנוחה.
הזמן עובר, וערב אחד מגיע עיתון למחנה. בעודה מעלעלת בדפים, שרה מזהה את עצמה! מייד היא לוקחת מעטפה ושולחת את התמונה בגאווה לאימהּ אשר בווילנה. לאחר כמה שבועות, מגיע מכתב חזרה: "בתי היקרה, הרי לך תעודת הגמר מהפוליטכניקום, הרי לא הגיוני שתעבדי בחצץ. הראי לחברים את התעודה! ודאי יימצא לך תפקיד מתאים יותר לרמתך." שרה קראוס הנבוכה מחביאה את המכתב, "היא עדיין אינה מבינה..." היא חושבת לעצמה. פער הדורות והפער בין הגלות לבין הארץ מעולם לא היה גדול יותר.
אפילוג – דיאלוג עם ההיסטוריה
מאה שנה עברו מאז הסתובבו החלוצים והחלוצות בעמק. קיבוצים, מושבי עובדים וערים הוקמו, בירת העמק צומחת, ואפילו הרכבת חזרה לנסוע בתוואי המקורי שלה מימי המנדט. אך האם החזון שנשאו בלבבם הוגשם? האם אנחנו מקיימים את דבריו של גורדון: "חברה חדשה – אדם חדש – עולם חדש"?
עונות השנה ניכרות היטב בנוף העמק. האדמה, החומה בחורף, מחליפה צבעה באחת לירוק אביבי, החיטה הצהובה צומחת שוב, ובסתיו החצבים והרקפות מרקדים ברוח. מספרים שחנה מייזל, חלוצה ומחנכת (מקימת בית הספר ויצ"ו נהלל לנשים חלוצות), אמרה פעם לרחל המשוררת: "אלמד אותך לנגן במעדר, לצייר באדמה." האדמה והעמק הם כדף לבן או כבמה, אפשר לברוא עליהם את החלומות בכל הצבעים והצלילים שבעולם.
במוזיאון העמק אשר בקיבוץ יפעת, תוכלו לראות את כרכרת הדיליז'אנס, את התמונה המפורסמת של שרה וצילה ועוד אלפי פריטים אותנטיים בני שבעים-מאה שנה. במוזיאון אפשר לחוות את ההיסטוריה דרך החפצים והמורשת המוחשית של התקופה השמורים במקום. כולם מספרים את הסיפור הנפלא של חלוצי העלייה השנייה והשלישית אשר הסתובבו בעמק.
ההדרכות מתקיימות בפדגוגיה חדשנית של "דיאלוג עם ההיסטוריה" – מפגש חוויתי ושיח ערכי באמצעות סיפורים ופעילויות, כמו הקמת אוהלי חלוצים, ניפוץ אבנים, שיחה ושירה בחדר האוכל ועוד. הצטרפו אלינו, וכשנצפה אל נוף העמק, נהרהר כמו החלוצים: מה הצלחנו להגשים עד כה ומהו החזון הדרוש לנו כאן, היום?
מוזיאון העמק הוא אחד מכ-180 אתרי מורשת ומוזיאונים היסטוריים שנמצאים בארגון הגג של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. המועצה הוקמה בשנת 1984 בעקבות מעשי הרס ופגיעה במורשת הבנויה של ארץ ישראל והיא פועלת למניעת הרס של מבנים בעלי חשיבות היסטורית ואדריכלית ולשימורם. שימור מאפשר לנו להעביר את הסיפור שהמבנה, המבנים והמרחב נושאים בדרך אותנטית ומוחשית. לצד שימור מבנים, המועצה לשימור אתרים עוסקת בהנחלת המורשת המוחשית לאוכלוסיות מגוונות: תלמידים, חיילים ומתעניינים מקרב הציבור הרחב. ברחבי הארץ אתרי מורשת רבים שאפשר לבקר בהם, לחוות חוויה מן העבר ולהתחבר לשורשים.
פרטים על פעילויות נוספות במוזיאון אפשר למצוא באתר מוזיאון העמק.
מקורות
- מתוך: "לא זו הדרך", תרע"ו, 1916
- רמת ישי של ימינו.
- הסוכנות היהודית שלחה צלמים לפלשתינה כדי לצלם תמונות של החלוצים העובדים, בעזרת התמונות הם יוכלו לגייס כספים לפעילות התנועה הציונית.
- פוליטכניקום – טכניון, אוניברסיטה.