הפשיטה על סעסע | גיליון 10

"כל אחד זוכר את היום שבו הלמה אותנו הידיעה המרה על ה-35. רעדה עברה אז בלב כל הישוב ולא רק בלב האימהות של ה-35. גם אני אחד מהישוב והרעדה עברה גם בליבי." (דוד בן גוריון)

בעקבות אסון הל"ה, שהתרחש ב-16 בינואר 1948, התקיים "מבצע הל"ה" – שכלל פעולות שונות שנועדו להרתיע את הערבים ולעודד את היהודים. מטה הפלמ"ח החליט, כחלק מהמבצע, לבצע פעולה מורכבת ונועזת שתוכיח את יכולותיו. הוחלט לצאת לפשיטה על הכפר סעסע, (1) הממוקם 25 ק"מ בעומק שטח האויב. זו הייתה החדירה העמוקה ביותר שתוכננה אל תוך שטח אויב. הכפר, הממוקם על צומת מרכזי בכביש נהריה-מירון ובכביש הצפון, שימש נתיב מעבר לכנופיות מלבנון ומסוריה לתוך שטחי ארץ ישראל המנדטורית. על חורבות הכפר מצוי כיום קיבוץ סאסא של השומר הצעיר.

(1) יש לציין כי זו הייתה הפשיטה השנייה על הכפר. ביולי 1939, התחפשו לוחמי ההגנה, ביניהם חיים לסקוב, לשוטרים בריטים, הגיעו לכפר ברכבים ופוצצו כמה בתים כאזהרה מפני שיתוף פעולה עם הכנופיות.

בכפר חיו כ-1,500 תושבים. בסוף שנות השלושים, בנו הבריטים מגדלי שמירה בכפר והציבו גדרות תיל במטרה להקשות על מעבר כנופיות. פעילות זו לא השיגה את מטרותיה, והכפר שימש בסיס ללוחמים ערבים. בכפר שהו 300 לוחמים חמושים ועוד יחידה מצבא ההצלה שמנתה כמאה לוחמים חמושים. (2)

מטרת הפעולה, כפי שהוגדרה בפקודה, הייתה: "לפוצץ עשרים בתים ולפגוע במספר גדול ככל האפשר של לוחמים ערביים". מטרת העל הייתה להוציא את היוזמה בגליל מידי הערבים, לאלצם לרתק אנשים ונשק לשמירה על הכפר וליצור הרתעה בכפרי הגליל. אורי מילשטיין, בספרו "תולדות מלחמת העצמאות" טען: "הפשיטה (הכיבוש) על סעסע הייתה ציון דרך במלחמת העצמאות. לראשונה בוצעה פעולת הרתעה אשר בה הצבא יזם פעולות אסטרטגיות ולא רק עסק בהגנה" (3)

(2) מתוך: אתר הפלמ"ח.
(3) מתוך: Family Wiki. 

גדוד הגליל, הגדוד השלישי של הפלמ"ח, נבחר לבצע את הפעולה. מפקד הפעולה היה הסמג"ד משה קלמן.

לרשותו עמדו שבעים לוחמים משלוש מחלקות: מאשדות יעקב, מעין גב ומחלקת עתודה מעין זיתים. נשק רב הוצא מן הסליקים שבהר כנען, וכל לוחם צויד היטב: נשק, כובע פלדה, תחמושת ורימונים. הציוד הכללי הכיל תחמושת רבה, מזון ומים ל-48 שעות וכן מכשיר קשר (חידוש מעורר ביטחון), מרגמה שני אינטש ומקלעים. לצורך פיצוץ הבתים, סחב הכוח על גבו 350 ק"ג של חומר נפץ. במטרה להקל על הלוחמים, סופקו להם, במיוחד לפשיטה, נעלי גומי. דבר זה התגלה כטעות חמורה בתנאי הבוץ ששררו בשטח.

איסוף המודיעין על הכפר בוצע בעזרת צילומים מפרימוס – מטוס של שירות האוויר (פעם הראשונה שנעשה שימוש במודיעין כזה). במהלך הטיסות, צולמו הכפר ודרכי הגישה אליו. על בסיס תצלומים אלו, נבנה שולחן חול לצורך תרגול הלוחמים. כשהושלמו ההכנות לפעולה, אמר יגאל אלון מפקד הפלמ"ח ללוחמים כי "עיני כל עם ישראל נשואות אליהם". (4)

(4) מתוך: Family Wiki.

הפעולה החלה בשעה 17:00 ב-14 בפברואר במסע רגלי קשה מבסיס היציאה בהר כנען לכיוון היעד. המסע התנהל בשטח טרשי קשה, בגשם לפרקים ובבוץ תמידי. נעלי הגומי הקשו מאוד את ההליכה. הכוח ניווט ליעדו ללא טעויות והגיע למרגלות הגבעה שעליה נמצא הכפר. בחצות החלו בטיפוס לכפר. הטרסות הקטנות שנראו בתצלומי האוויר התגלו כמדרגות בגובה שני מטרים, שבנוסף על גובהן היו חלקות מהגשם והקשו מאוד את תנועת הלוחמים. למרות קשיי הטיפוס, הצליח הכוח להגיע לפאתי הכפר בלי שהתגלה (עזרה לכך גם העובדה כי השמירה על הכפר הייתה רופפת מאוד).

בחצות בדיוק, כמתוכנן, ניתן האות לתחילת הפעולה. הלוחמים התפזרו לנקודות הזינוק. מקומי ששמע רעש יצא מביתו ושאל "אש הדא?" וקיבל את התשובה "הדא אש" מלווה בצרור יריות. הפעולה החלה. (5)

הלוחמים השתלטו על שני הרחובות המרכזיים בכפר ונתקלו בהתנגדות דלילה של ירי לא מכוון – "אש טיפשית ללא כיוון," כדברי נתן שחם (6) –  בעיקר מחלונות הבתים. לאחר ההשתלטות, החלו החבלנים בפריסת חומר הנפץ ובהכנתו לפיצוץ. החיילים נסוגו למחסים ואז נשמעה תקיעה ארוכה בחצוצרה – מאה שניות לפיצוץ. לאחר האות, הודיע החבלן משה דויטש למפקדו כי אחד מתרמילי חומר הנפץ אינו תקין, ומייד יצא בריצה, תפס את התרמיל והניחו ליד תרמיל תקין. בריצה חזרה, חשב אותו אחד הלוחמים לערבי, ירה בו ופצע אותו בריאותיו. לוחם אחר שבר את רגלו מנתז של אבן שהועפה בפיצוץ. לאחר הפיצוץ המרכזי, נשלחו החבלנים לפיצוץ בתים נוספים, וכן נורו פצצות מרגמה לחלקו הדרומי של הכפר. הפעולה כולה ארכה שמונה דקות.

בפעולה נהרגו שישים ערבים ו-15 נפצעו. על פי מפקד הפשיטה, משה קלמן, חלק מן ההרוגים היו חיילי גדוד הירמוך השני של צבא ההצלה. עשרים בתים פוצצו, ובעיקר "פחד תקף את תושבי הכפרים הערביים וכוחות גדולים רותקו להגנתם." (7) לפי הניו יורק טיימס, גרמו הפיצוצים להרג של 11 תושבים, בהם חמישה ילדים קטנים, לשלושה פצועים, לשלושה בתים הרוסים כליל ול-11 בתים שנפגעו קשה. (8)

(5) אורי מילשטיין.
(6) נתן שחם, "בעומק שטחו של האויב", עמ' 118.
(7) הפלמ"ח בסעסע.
(8) מתוך: אתר זוכרות – סעסע.

שלב הנסיגה היה השלב הקשה ביותר בפעולה ואחד הקשים במלחמה כולה. בשעה 2:00 בלילה, החלה נסיגה תחת אש (בתחילתה) במסע רגלי קשה בדרך בוצית ובגשם שוטף. שני פצועים נישאו באלונקה, קור עז ופחד מגורל דומה לל"ה ליווה את הכוח. מאיר דרזנר, סגנו של קלמן, סיפר: "הנה יצאנו להוכיח כי אסון הל"ה לא יקרה שנית, ועלולים להיקלע למצב דומה: להיתקע באור היום עם הפצועים מול הכפרים." (9)

הכוחות ירדו מהגבעה, ולמרגלות הכפר דרש החובש דן מקלר לעצור ולטפל בפצועים. "הבחורים עמדו סביב הפצועים כאוהל, הדלקנו גפרור והבחנתי בדיוק בפציעות. יכולתי רק לחזק את התחבושות ואת חוסמי העורקים. לא הייתה לנו תרופה לשכך כאבים. וקלמן האיץ בי לסיים, כדי שלא ניתפס כולנו." 

סיפר משה קלמן:

עד כאן היה כל אחד מאתנו חייל לוחם... אך הקרב הביא להתפרקות, והפלוגה נפרטה לעשרות של יחידים. כל אחד רצה להגיע חי הביתה, להגיע ויהי-מה! את כל חומרתה של המשימה הרגשנו רק עכשיו. היגיעה הנוראה. המתיחות הנפשית הבלתי-פוסקת. הרגליים הבצקות, הקור והמוות המרחף מעל לראש. היה עלינו להחזיר את האנשים למסגרת, להצמידם זה אל זה בחישוקי משמעת. היה זה שלב מסוכן מאוד בשבילנו, המפקדים. נתבלט כל חוסר-הניסיון שלנו. זאת הייתה לנו הפעם הראשונה של מאמץ קרבי ממין זה, במרחקים כאלה. לא שמו לב לנשק, לתחמושת, אפילו לא לחברים כושלים... נערים צעירים אלה ביקשו לברוח מהכול. תהום החולשה התגלתה לפניי. וידעתי ששעת המבחן שלי, כמפקד וכחבר, הגיעה.

קלמן המשיך ותיאר את הפעולה שנקט: במרחק כשלושה קילומטרים מהכפר אספנו את האנשים, ערכנו אותם ביחידות, והודענו שהפעולה עדיין לא נגמרה. עוד הדרך לפנינו. עלינו להגיע לבסיס עד אור היום ולא להתגלות. זאת שאלת-חיים לכולנו. ועוד: את שני הפצועים לא נשאיר. עלינו לשאת אותם (לשאת על הכתפיים, שמונה שעות, אלונקה מתקפלת ובה גוף שותת דם). אין ברירה. עלינו לסעוד זה את זה. כל אחד אחראי לנשק ולתחמושת." (10)

הנסיגה הקשה לכיוון עין זיתים נמשכה. אנטנת מכשיר הקשר של מחלקת החילוץ, שהתמקמה בחורשה צפונית מזרחית למירון (צומת מירון כיום), נשברה, ולא היה אפשר לתקשר עם הפושטים ועם העורף. עם אור ראשון, חזרה המחלקה לבסיסה בעין זיתים כמתוכנן. מה רבה הייתה אכזבתם של הנסוגים בהגיעם לחורשה ולא היה מי שיקבל את פניהם. מהחורשה המשיכו הנסוגים ללכת בכביש צפת-מירון, בניגוד לכללי הזהירות. כשעלה השחר, ניתנה פקודה לנקות את הרובים, והבחורים הורשו לשתות מים מעופשים מהשלוליות.

קלמן יצר קשר עם הבסיס בעין זיתים וביקש ממחלקת החילוץ לחסום את כביש צפת-מירון ולצאת לקראתם לסייע להם. הלוחמים שבו שלמים ומותשים לבסיסם. הפצועים פונו לבית חולים בעזרת משוריין בריטי, ובזכות הטיפול המעולה שהעניק להם החובש דן התאוששו במהירות וחזרו לפעילות.

(10) שני הציטוטים האחרונים מתוך: אורי מילשטיין.

הפעולה השיגה את מטרותיה העיקריות:

1. הרתעת הערבים. עזרא דנין מהש"י (שירות הידיעות של ההגנה – חיל המודיעין) דיווח לבן גוריון: "זה מרתק כוחות-אדם, מפיל פחד, והכנופיות גם חושדות בכפריים, שהם עוזרים ליהודים בריגול ובמתן ידיעות (11)."
2. העלאת המורל והאמונה ביכולות הלחימה של הכוחות היהודיים, במיוחד לאחר כישלון הל"ה.
3. שיפור מקצועי של הצבא שבדרך – פעולה ייזומה מדרג מטכ"ל בעלת מטרות מוגדרות ברמה אסטרטגית וטקטית, איסוף מודיעין מקדים בשיטות שונות ובאמצעים חדשניים, ביצוע נועז ונסיגה מאתגרת.

הצעות לפעילות

1. דיון בנושא המנהיגות שהפגין משה קלמן בהתמודדות עם הנסיגה הקשה בצורה קיצונית.
2. דיון בנושא הסיכון שקיבל על עצמו החבלן משה דויטש בריצתו לסדר את תרמילי חומר הנפץ.

אתרי טיול באזור

שמורת הר מירון, נחל גוש חלב, תצפית הר אדיר 

(11) News 1