חזרה למאגר הכתבות
העדה הקטנה בעולם
אביגיל שוטלנד, רכזת טיולי מבוגרים, אשכולות.
על אחת הפסגות הגבוהות ביותר בשומרון, בראש מדרון תלול מדרום לגרעין הקדום של העיר שכם, נדמה לפעמים שהזמן עצר מלכת. מי שיגיע לשם בשבתות, מועדים ובמיוחד בערב פסח, עלול חשוב שנכנס למנהרת זמן או הועתק בדרך כלשהי לאיזו תפוצה רחוקה שמשמרת מנהגים מעט פרימיטיביים ומאוד מסקרנים. וזה לא רחוק מהאמת...
בספר מלכים ב' פרק י"ז מסופר על העמים שהביא מלך אשור לאזור השומרון, לאחר שהגלה משם את ממלכת ישראל היהודית בשנת 721 לפנה"ס. אותם גולים בארץ לא להם, נאלצו להתמודד בין היתר עם האריות שהיו מצויים אז בטבע הארץ-ישראלי והילכו עליהם אימים. בצר להם פנו בתושבים למלך אשור ואמרו לו שמאחר והם לא מכירים את אלוהי הארץ שבה הושיב אותם, אין הם יודעים כיצד לעובדו ולכן סובלים מהאריות הטורפים אותם. המלך, מצווה להביא אליהם את אחד הכוהנים שהוגלו משומרון כדי שילמד אותם את הדת הארץ-ישראלית. כידוע, היהודים שחיו באזור השומרון היו נתיני ממלכת ישראל, וכבר תחת מלכותו של ירבעם- מלך ישראל הראשון- הם החלו להתרחק מתורת משה ולשלב עבודה זרה כמו גם שינוי בלוח השנה (עליו דיברנו בכתבה הקודמת בעלון זה) בפולחן הדתי שלהם. המסורת היהודית, אם כן, מקשרת את השומרונים עם צאצאי אותם תושבים שהגלה מלך אשור מכותא וממקומות נוספים לשומרון. לכן הם מכונים לפעמים גם "כותים" או גרי אריות לזכר אותה סיבה אזוטרית שהביאה אותם לאמץ את עיקרי הדת היהודית הנוהגת בארץ ישראל.
בנוסף, נהוג לזהותם גם עם צרי-יהודה ובנימין המוזכרים בספרים עזרא ונחמיה כאויבי שבי-ציון. בראש קבוצה זו שהפריעה לבניית בית המקדש השני בירושלים עמד מנהיג שנקרא סנבלט החורני- שם שהתגלה בשנות השישים על גבי פפירוסים שנמצאו על-ידי בדואים באחת ממערות ואדי דליה שיורד מכוכב השחר אל עבר בקעת הירדן! פפירוסים אלו הם כנראה ארכיון מסמכים רשמיים של תושבים שומרוניים משכם שנאלצו לברוח ולהתחבא, אולי בברחם בזמן מרד שערכו בימי אלכסנדר מוקדון במחצית השנייה של המאה הרביעית לפנה"ס.
המסורת השומרונית מספרת סיפור אחר בנוגע למוצאם: לטענתם, הם הישראלים המקוריים אשר שומרים את המסורת כפי שהנחיל אותה משה רבנו. הם נועצים את הפיצול בינם לבין היהודים בתקופה שבין כניסת בני ישראל לארץ בימי יהושע בן-נון, לבין בניית המשכן בשילה. לשיטתם בנה יהושע משכן על הר גריזים עם הכניסה לארץ, משום שזה המקום שבחר ה'. אבל עלי הכהן, שהסתכסך עם הכהן שניצח על המלאכה במשכן בהר גריזים, פרש והקים את המשכן בשילה, ורוב העם הלך אחריו. סלע המחלוקת, לפי העדה השומרונית, הוא סביב המקום המקודש- האם הוא בהר גריזים כפי שכתוב בתורתם וכפי שהם משמרים אותו, או בירושלים כפי שכתוב בתורה היהודית וכפי שמאמינים היהודים.
כפי שראינו, כבר עם שיבת ציון נוצרו יחסים חשדניים בין היהודים ששבו ארצה לבין השומרונים. יחס חשדני זה המשיך לאורך ימי בית שני, והיה בשיאו בימי בית חשמונאי שהחריבו את ערי השומרונים מהן יצאו כוחות צבא נוכריים והלניסטיים. בתקופת התלמוד- הביזנטית- המשיך הקרע והעמיק. עדויות לחוסר האמון בין יהודים לשומרונים מצויות במקורות רבים בתלמוד.
כ- 850 נפשות בלבד, זה מספר השומרונים החיים כיום. זה אולי נשמע מעט, אבל זה נתון גבוה ביחס למצב בו נתונה הייתה העדה המסקרנת הזו בראשית המאה העשרים, אז הם מנו פחות מ- 150 איש. חלקם חיים ב- 'קריית לוזה' שבהר גריזים וחלקם בשכונת "נווה פנחס" בחולון- שכונה שקמה בשנות החמישים ביוזמת יצחק בן-צבי לטובת שומרונים שעבדו ביפו. אלו החיים בהר גריזים מחזיקים בשתי תעודות זהות- אחת ישראלית ואחת של הרשות הפלסטינית. שטח השכונה שלהם הוא אומנם שטח B, וילדיהם לומדים בשכם ודוברים ערבית, אך ברחוב בו הם חיים תראו לא מעט ישראלים בעלי חזות יהודית (שלא לומר מתנחלית...), מובהקת מהלכים ללא חשש, טועמים טחינה משובחת, מתצפתים על קבר יוסף ותל בלטה, או נפעמים מהתגליות הארכיאולוגיות באתר המרשים והקדום שבראש ההר. גם אלו מהשומרונים שחיים בחולון ומתנהלים ביום יום כישראלים לכל דבר ועניין, מחזיקים בבתים בהרגריזים (השומרונים מבטאים את שם המקום במילה אחת רציפה) ומגיעים לחגוג שם את החגים השומרונים.
השומרונים מאמינים שהמקום אשר בחר ה' הוא הר-גריזים ולא ירושלים. לכן, כלל המסורות הקשורות לירושלים לפי היהדות- אבן השתייה, עקדת יצחק, כיוון התפילה, המקום אשר יבחר ה' ומקום המקדש – מרוכזים אצל השומרונים יחד עם מסורות נוספות לגבי מקום מזבחם של אדם ושת, מקום חניית תיבתו של נוח, מקום הקמת 12 האבנים לאחר חציית הירדן, בהר גריזים. אלא שהשומרונים החיים כיום מאמינים שמעולם לא נבנה מקדש על ההר, ולמעשה לאחר בניית המשכן במקום נגנזו כלי הקודש במערות והם עתידיים להתגלות לכשיבנה המקדש על ההר לעתיד לבוא.
בנקודה זו ישנה מחלוקת רצינית בין השומרונים לבין המחקר הארכיאולוגי וההיסטוריוגרפיה היהודית, שכן יוסף בן-מתתיהו מספר על מקדש שומרוני הזהה למקדש שהיה בירושלים שנבנה בפסגת הר גריזים באישורו של אלכסנדר מוקדון. לפי המחקר הארכאולוגי שערך במקום יצחק מגן, נראה שהמקדש הוקם עוד קודם לכן- בימיו של נחמיה, מה שבהחלט מסתדר גם עם איגרות שנמצאו באי יב שבמצרים, בהן מבקשים יהודי מצרים מבניו של סנבלט לעזור להם לבנות מקדש. מקדש בהר גריזים מוזכר גם בספר חשמונאים ובמגילות קומראן.
הבדלים נוספים בין הדתיות השומרונית לזו היהודית נוגעים כמובן לספרי הקודש (התורה השומרונית כוללת אך ורק את חמשת חומשי התורה, ללא ספרי תנ"ך והתורה שבע"פ), וללוח השנה- הלוח השמרוני נקבע גם הוא לפי מולד הירח, בדומה ללוח היהודי. בניגוד ללוח היהודי בו ישנו מחזוריות לפיה בכל 19 שנה יש 7 שנים מעוברות, אצל השומרונים בכל 32 שנה ישנן 11 שנים מעוברות. אצל השומרונים נוהג לוח השנה המקראי, לפיו החודש הראשון הוא חודש ניסן (החודש בו יצאו בני ישראל ממצרים ובו- כעבור 40 שנה- גם נכנסו לארץ). גם אופן שמירת השבת, ההקפדה על הלכות נידה, חיוב הצום ביום כיפור, חגיגת הפסח וחג המצות וקיום מצוות הישיבה בסוכה שונים מאלו הנוהגים על ידינו כיום.
נושא מעניין נוסף הוא הכתב השומרוני: אצל השומרונים נמצא עדיין בשימוש כתב מרובע שדומה מאוד לכתב העברי העתיק ששימש את היהודים בימי בית ראשון. הכתב הזה משמש אותם לכתבי קודש, מזוזות ועיטורים שונים. גם המזוזות השומרוניות הן עניין מעניין בפני עצמו: מאחר והשומרונים נוהגים לפי הרשום בפשט הפסוקים בתורה, ללא מסורות ותורה שבעל-פה, הם מבצעים את הציווי "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" בקביעת לוח שיש שעליו חרוטים פסוקים נבחרים כמו שמע ישראל מעל דלת הכניסה לבית.
אז בפעם הבאה שמתחשק לכם לפגוש תרבות חדשה- ייחודית, מסקרנת, שונה אך כזו שגם נושקת בדברים רבים למסורות המוכרות לנו ודוברת את השפה הדתית שאנו מכירים מהבית, בואו להר גריזים! סעו לפי ההכוונה ליישוב הר ברכה, אך בהגיעכם לשער היישוב יש לפנות צפונה (ימינה), יש לעבור את היקב שמימין לכביש (מומלץ להגיע לביקור בסוף הסיור) ולהמשיך לנסוע עוד כחצי דקה עד לצומת T. בצומת זו לפנות ימינה, וכעת נוכל כבר לזהות את בתי השומרונים, המזוזות בכתב הקדום, השמות התנ"כיים, בית הכנסת, מתחם זבח הפסח, והמוטיבים של 12 השבטים. מומלץ להמשיך בדרך עד לפסגה הגבוהה בקצה המזרחי של ההר, אל האתר ארכיאולוגי המרשים שקשור גם הוא כמובן לסיפור השומרוני, כמו גם להיסטוריה הארץ ישראלית (אתר רשות הטבע והגנים, הכניסה בתשלום). בנוסף, אנו ממליצים לבקר במפעל הטחינה, ולקנח בתצפית ממצפה יוסף. שני אתרים אלו נמצאים במורד הרחוב שיוצא לכיוון צפון ממול מתחם הזבח.
שימו לב! שטח השכונה הוא קטן מאוד- הכל קרוב. הקפידו לא להתרחק ולא לפנות במקומות שאינכם בטוחים בשל הסמיכות לשטחי A ואזורים שמסוכנים לישראלים. האתרים שציינו מופיעים כולם בוייז, ואם יש שאלות אתם מוזמנים להתקשר למרכז סיור ולימוד שומרון: 09-8841539/623. כמו כן, אנו ממליצים לכם לעקוב אחר הפרסומים באתר האינטרנט שלנו ולהצטרף לאחד הסיורים המודרכים במקום.