חזרה למאגר הכתבות
להתחיל מחדש כשותף חינוכי חיוני בטבע
עינט קרמר היא מנהלת חינוך בשומר החדש, פעילה וחוקרת בתחומי ממשק של יהדות וסביבה.
המקום: חורשה בסמוך לכפר אוריה (אולי במקום זה נהג גורדון לכתוב כשגר כאן כשהיה חבר בחבורת סג'רה בשנת 1913). המשתתפים: קבוצת מבוגרים תושבי הסביבה שהתאספו יחד ללמוד את "האדם והטבע" שגורדון כתב: "עולם מלא לפנינו, מרחבים, מרחקים, מעמקים, חיים, אור לאין תכלית ואין חקר – טבול, בן אדם, בתוך מעמקי הים הגדול הזה, פתח כל חדרי לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור – חיֵה! חיה בכל אטומיך, חיה חיי עולם! חיה – וראית, כי עוד יש מקום לאהבה, לאמונה, לאידיאליות, ליצירה!... חיה את הטבע!... (גורדון, א"ד, "האדם והטבע", תש"ף, עמ' 29-28).
גורדון קרא לנו לחיות את הטבע. זה מרגש אותנו, אבל היום חם, ולא נוח לנו לשבת על האדמה המלאה בקוצים. הצל גם הוא מתעתע, והאוויר מלא זמזומי ברחשים למיניהם. אנחנו מנסים לפענח את הטקסט ואגב כך גם חושבים על א"ד גורדון עצמו, שוודאי חווה את הפער שבין החלום לחיות את הטבע ובין השמש הארץ ישראלית הקופחת שלא הכיר בצעירותו. מחשבה זו גורמת לנו לשמוע פחות את סימני הקריאה שבטקסט (אם כי הוא עמוס בסימנים אלה) ויותר לראות בו חזון ומתווה דרך שלנצח נתמודד איתו ועם שברו. התבוננות זו בטקסט מוסיפה לשיחה עליו ממד של חמלה, הן על גורדון הן עלינו – אלו שיושבים כאן בין הקוצים, הרוצים מאוד לחיות חיי טבע, אבל חיים בפער שבין הרצון ובין המציאות.
במקום אחר ובזמן אחר, אני לומדת את הטקסט הזה עם קבוצת צעירים בהפסקה בעבודה התנדבותית בשדה. גם היום חם והאוויר מלא ברחשים, אבל דומה שזה לא מטריד אף אחד. המתנדב שקורא את הטקסט מקריא אותו בפאתוס שמזכיר לי תפילה. אחת הנערות נעמדת ומתחילה להסתובב במקום כשידיה פרוסות לשמיים והיא קוראת "איזה כיף לחיות!!!". הקריאה שלה מהדהדת את דברי גורדון ומובילה אותנו ישירות אל המשך דבריו, שבהם הוא מדבר על מימוש חיים של טבע באמצעות עבודה, ובעיקר עבודת אדמה. ההפסקה מסתיימת, החבורה מתפזרת לעבודה, ונדמה כי היא מתבצעת כעת במרץ רב יותר.
הטבע כמרחב תומך
ליציאה לטבע כמרחב למידה יתרונות הנובעים מעצם חשיבותו לבריאותנו הפיזית והנפשית. מחקרים מצאו ששהות בטבע מפחיתה לחץ נפשי, מעכבת תגובות אלימות או אימפולסיביות, מפחיתה סימפטומים של דיכאון ושל חרדה והפרעות קשב, מעודדת יצירתיות ומעלה את תחושת הערך העצמי והאושר הפנימי – הן באנשים כפרטים הן ברמת הקהילה והחברה (Berger & McLeod, 2006) (1). מחקר מעניין שנעשה בבריטניה גילה כי שהות במקום שיש בו מגוון ביולוגי עשיר מעלה את היכולת לעבד חוויות ומעצימה את החוסן הנפשי של השוהים בו. מאמנים אישיים מסוימים נוטים להמליץ למתאמנים שלהם לצאת לטבע לשם פיתוח היצירתיות, וילדים הסובלים מהפרעות קשב מדווחים כי בלימודים בטבע הם נדרשים להרבה פחות תרופות עזר כדוגמת ריטלין (רוטשילד, 2020). הטבע, אם כן, הוא מרחב מבריא, המחזק את הגוף ואת הנפש והיוצר איזון בחיים, בכך הוא למעשה משמש מרחב אידיאלי ללמידה, גם למידה שאינה מתכתבת ישירות עם התכנים שהטבע מעלה. בעידן הטכנולוגי של ימינו, על המחירים שהוא גובה בסגנון החיים ובאופי התקשורת בין אנשים, הדבר חשוב מאי פעם.
אפשר להתייחס אל הטבע כאל שותף פעיל במפגש, המשתלב בדיאלוג שבין המשתתפים והטקסט והתורם את תרומתו הן לפרשנות הטקסט הן למשמעות האישית שנותנים למפגש כולו. למעשה, הטבע מחולל, מאפשר ומעורר את החוויה המלווה את הלימוד, והוא שותף פעיל לפרשנותה על ידי חבורת הלומדים.
(1) Berger, R. & McLeod, J. (2006). Incorporating nature into therapy: A framework for practice. Journal of Systemic Therapies, 25(2), 80–94.
הטבע כטקסט
במסע הזהות "לעובדה ולשומרה" – ספינת הדגל של הסיורים החינוכיים בתנועת השומר החדש – המדריכים מתבקשים להתייחס אל המקומות השונים שהקבוצה מבקרת בהם כאל טקסטים המסייעים בבניית המסרים המרכזיים של הסיור. המדריכים פועלים למלל את החוויות החושיות והחברתיות במקום כך שיהיה אפשר להשתמש בהן לטובת קידום התהליך הלימודי והרגשי שבמסע. גישה זו מתייחסת אל הטבע עצמו כאל טקסט נוסף (ומשמעותי ביותר) המלווה את המפגש והמעניק לו עומק ומשמעות.
מלבד התוכן הפיזי שהמקום הטבעי מספק, מקומות יכולים להחזיק בשבילנו זיכרונות אישיים עמוקים וזיכרונות קולקטיביים ברמות שונות. נקודת ההנחה בחינוך החווייתי היא שהלומד אינו מגיע לחוויה כלוח חלק, אלא שחרותים בו כבר קורות חיים אישיים ומשפחתיים, עמדות אידיאולוגיות וכו'. כשכל אלו מכוּונים אל המקום שבו מתקיימת הפעילות, הם יכולים לעלות אל המודעות ולשמש כטקסטים המעשירים את הלמידה ואת הדיון.
ג'יימס רפן, גיאוגרף חברתי שעסק רבות במקומות ובהשפעתם על בני אדם, מיפה ארבעה סוגי תוכן שמקומות מחזיקים: חווייתי (זיכרונות של חוויות אישיות או קולקטיביות במקום); טיפונומי (זיהוי צמחים, מינים ותופעות שיש במקום); נומינלי (תכנים רוחניים שהמקום מזמן לנו); ונרטיבי (הסיפורים המסופרים על המקום – היסטוריה, אגדות וביטויים עכשוויים של המקום). על פי רפן, המקום הטבעי מאפשר הצטברות של כלל שכבות התוכן הללו (החוויה האישית והקבוצתית, השיום, החיבור הרוחני והסיפור של המקום) לכלל יצירת תוכן נוסף: הנרטיב הייחודי1שקבוצה זו מחזיקה בהתנסות הנוכחית בטבע, נרטיב משמעותי ולעיתים טרנספורמטיבי (ההפנייה לדברים של גיימס רפן בתוך המאמר של הרפר) . (2)
(2) Harper, N. J., Carpenter, C., & Segal, D. (2011). Self and place: Journeys in the land. Ecopsychology, 4(4), 319–325.
הטבע כמחנך
הרב דוד אביחיל, מייסד הישיבה הסביבתית במצפה רמון, מיפה אופנים שונים שבהם הטבע משפיע על האדם המבקר בו. בין השאר, הציע הרב אביחיל להתבונן בטבע כבמחנך בתחום המוסר והרוח. לטענתו, הטבע מטביע את חותמו על השוהה בו בהיבט מוסרי. השוהה בטבע חווה מפגש ישיר עם תופעות שונות, ואלו משפיעות על האישיות ובונות אותה. זאת בתנאי שהלומדים חשים מחויבות אקטיבית ללמידה. חוויה ויזואלית או שמיעתית או מפגש עם צמחים, עם בעלי חיים ועם תוואי השטח עצמו בכל פעם ישפיע על האדם החווה זאת. (3)
בכך ממשיך הרב אביחיל את תפיסת עולמו של א"ד גורדון, המתייחסת אל הטבע כאל גורם המחנך את האדם: "להביא את האדם לידי בקשת עצמו ועולמו, כלומר לידי בקשת חשבון לעצמו עם החיים והעולם או פשוט לידי חינוך עצמי – זה עניין אחר לגמרי מאשר לחנכו, לתת לו תורה וכו'... פה יש ללמוד מהטבע, כיצד הוא מחנך. השמים, ההרים, הסלעים, הצמחים, הים, הרוח, העננים, הלילה וכו', אינם באים לחנך – וכמה הם מחנכים! (גורדון, א"ד, "האדם והטבע", תש"ף, עמ' 29-28).
(3) אביחיל, ד' (תשע"ד). חשיבות הטיול והיציאה לטבע במערכת החינוך. נדלה מאתר לב לדעת בתאריך 8.2.21
להחזיר את החוויה לחינוך החווייתי
חינוך חווייתי בטבע מאפשר לנו להתייחס אל המושג חוויה במשמעות שאנו מקווים שאביו מולידו, הרי הוא א"ד גורדון, שתורתו שזורה כחוט השני במאמר זה, ביקש לתת למושג: "הטבע העולמי, ההוויה האין־סופית שופעת לתוך נפשו של האדם, לתוך הרגשתו והכרתו משני צדדים: מאותו הצד, שהוא מרגיש ומכיר אותה, ומאותו הצד, שהיא אינה מוכרת ואינה מורגשת לו, אלא שהוא חי אותה (שם, עמ' 145).
כבר בראשית המאה הקודמת, הזהיר גורדון כי אורח החיים המודרני מוביל להתגברות ההכרה על החוויה, דבר היוצר מעגל קסמים שלילי של התרחקות מן הטבע, של היחלשות כוח החיות של אנשים ושל התכנסות ב"חיים של צמצום", שבהם האידיאלים האנושיים, כמו אהבה, יופי ועבודה, נעשים להד חיוור של מה שיכלו להיות.
התנדבות חקלאית, מסע חינוכי זהותי או כל מערך אחר שנקיים בטבע בהתכוונות מתאימה יכולים לחבר אותנו אל החיות הפנימית שלנו ושל הדברים ולרומם או להעמיק את הלימוד ההכרתי מתוך עולם זה. או אז הטבע ישתתף איתנו בלימוד בשמחה, ויתקיימו בנו ובו יחד דברי הנביא: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" (ישעיהו נה, יב).