חזרה למאגר הכתבות
קיימות מזווית אחרת
שי מרון הוא מורה לשל"ח וידיעת הארץ במחוז ירושלים.
הרבה נכתב ונאמר בנושא הקיימות. מערכי שיעורים נכתבו והועברו, סרטים הופקו ונצפו, אמצעי הסברה רבים הופקו וראשי מדינות נפגשו. אכן, לכאורה נעשה הרבה, ואולי מיצינו את כל האפשרויות? אך המציאות מראה שהשינוי הוא מועט. העולם מבקש פתרונות מהירים לבעיות, פתרונות הדורשים חומרי גלם מהסביבה ויוצרים פסולת רבה.
יש צרכנות הנובעת מצורך מתמיד להתחדש בדבר עכשווי כדי לתת הרגשה טובה בעצם זריקת הישן, המלוכלך או הלא אסתטי, בעצם השינוי וההתחדשות. אופנה חולפת במהירות, ואופנה חדשה דורשת החלפת מוצרים בשל עיצוב חדשני ומודרני, החלפת מוצר – על אף שהמוצר הקודם עדיין טוב ומספק את הצרכים – בשל התיישנותו הטכנולוגית ובשל חשיבה על נוחות ועוד.
בכתבה זו, ברצוני להאיר זווית אחרת, זווית שטרם קיבלה התייחסות רצינית בציבור. זווית זו היא, לדעתי, המפתח לבעיה הסביבתית המתגברת כאמור לעיל. המפתח, לדעתי, טמון בעבודה על התודעה ובהשלטת הרוח על החומר. הדברים המשפיעים על המעשים שלנו הם התודעה, הכוונה ורוח האדם. אימון התודעה על ידי מתן משמעויות חדשות לתפיסת העולם שלנו את המציאות הוא, לדעתי, המפתח ליצירת שינוי העשוי להוציא אותנו מתרדמה לערנות תודעתית. אנו מקבעים מחשבות וחוזרים להרגלים ישנים ומוכרים, למקום הנוחות, אשר לעיתים, כמו בנושא הקיימות, הם הרגלים הרסניים לעולם.
ברצוני להציע כאן כמה דרכים לשינוי תודעתי-סביבתי שראוי לשאוף אליו:
- לעודד יצירתיות וחשיבה יצירתית: הפסולת שאנו זורקים היא למעשה חומר שיש לו צורה. לדוגמה: בקבוק משקה, מזכוכית או מפלסטיק, הוא בעל צורה המכילה נוזלים. מיטה היא עץ מנוסר בצורה המאפשרת לישון עליו בנוחות. פעמים רבות, אנו זורקים מוצר בגלל צורתו. אך חשיבה יצירתית תלמד אותנו שאפשר להשתמש בחומר הגלם שממנו הוא עשוי לצורך תפקוד אחר, למשל:
- בניית עציצים דקורטיביים מלוחות עץ של מיטה במקום לקנות חדשים;
- הכנת מסגרות לתמונות מזכוכית של חלונות שנשברו במקום לקנות מסגרות חדשות;
- שימוש בקרטוני ביצים, באריזות קטנות או בנייר עיתון כחומרי בידוד בתוך קירות גבס ועוד.
- לפני שזורקים משהו, לבדוק אם יש בו חלקים שאפשר להשתמש בהם בעתיד:
- להוציא מארונות את הברגים, את הצירים ואת הידיות;
- להוציא את השעווה מנרות שבת ולהשתמש בה להכנת נרות הישרדות או נרות חדשים ועוד.
- לחשוב לפני שקונים חדש וזורקים ישן: האם יש במוצר החדש צורך אמיתי? האם יש צורך אמיתי בהחלפת מוצר מסוים?
- להשתמש בחומרי ניקיון והיגיינה מקיימים כדי למזער ולעצור ככל האפשר את זיהום מי התהום והקרקע.
- לאמץ תודעת נתינה: להבין שדבר בעולם אינו שייך לנו באמת. כשנסיים את תפקידנו בעולם, לא ניקח ממנו דבר. לכן מהות חיינו היא לתת ולא לקחת. נתינה היא עשייה דו כיוונית – בכל פעם שאני נותן, אני בעצם מקבל. כמו במשל על ים המלח וים כנרת: בכנרת מים מתוקים, נותני חיים, שכן היא מקבלת מהירדן הצפוני ונותנת לירדן הדרומי. ואילו ים המלח רק מקבל מהירדן הצפוני, על כן הוא מלוח וקרוי גם ים המוות. משמעות חיינו היא לתת לעולם (לאדם, לחי ולדומם), להיטיב עימו ובכך להחיותו. ניצול משאביו בלקיחה חסרת גבולות מביאה לאובדנו. יש לאמץ את גישת "שלי שלך ושלך שלך", מתוך פרקי אבות (ה, י), שהיא מידת חסידות. אימוץ תודעה זו ייצור עולם מקיים מבחינה סביבתית וייצור חברה בריאה יותר.
- להיות מודע לכך שחשיבה ומעשה מקיימים דורשים מאמץ, דבר שנובע בהכרח גם מהסעיף הקודם שדרש אימוץ חיי נתינה. למאמץ זה שכר רב ביותר: שינוי הסביבה והחברה לטובה ומתן משמעות למציאות המתבססת על אהבה לטבע ולאדם. לדבר המושג באמץ יש חשיבות ומשמעות מיוחדים.
- להבין שקיימות זהו אורח חיים שצריך להדהד במחשבתנו תמיד, בבחינת: "בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך" (דברים ו, ז). קיימות צריכה להיות נוכחת ברמ"ח אברינו ובשס"ה גידנו. קיימות אינה אירוע חד פעמי, אלא אורח חיים שיש לאמץ. זוהי מערכת הרגלים שעלינו לחיות לפיה יומיום. עלינו להבין שהשינוי לא נעשה ברגע אחד, אלא בתהליך שאנו בונים בעצמו ובמוחנו.
- לחשוב מערכתית וקהילתית, לצאת מהבועה של אני ועצמי ולהסתכל בתודעה של אנחנו. להבין שאנו תלויים זה בזה ולתת באהבה שאינה תלויה בדבר. כמו במשל על אדם שקדח בספינה תחתיו. אמרו לו: מה אתה עושה? אמר להם: מה אכפת לכם? תחתיי אני קודח… (והרי ברור שהוא מטביע את הספינה כולה).
האחריות לבצע את השינוי התודעתי ולהוביל את הספינה לנמל מבטחים מוטלת, בראש ובראשונה, על קברניטי הספינה, על המנהיגים המובילים אותה, על מקבלי ההחלטות בדוגמה האישית שהם נותנים.
כמורה לשל"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך, אני רואה במערכת החינוך הגוף מוביל בתחום. לכן, ביד כל אחד מאיתנו, אנשי החינוך, הכוח לבצע שינוי. ראשית, עלינו לבצע את השינוי אצלנו פנימה ולהדביק בכך אחרים:
- מובילי התחום צריכים להיות אנשים שהנושא טבוע בהם, שכן נאה דורש, נאה מקיים.
- עלינו – מורי השל"ח, אנשי סביבה, מדריכים – להוביל מהלכים בתוך ארגונים: במשפחה, בקהילת מורי בתי הספר ובכיתות.
- ראוי כי נושא הקיימות יהיה מקצוע חובה הנלמד מגן ועד כיתה י"ב. אפשר לראות כיום שהעיסוק בקיימות מצוי בגנים ובבתי הספר היסודיים, אך הולך ודועך בעלייה לתיכון.
- עלינו להמשיך בהסברה, בעיקר בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, כדי להחדיר שוב ושוב לציבור הרחב תודעה סביבתית מקיימת. על הסברה להתקיים על בסיס יומיומי או שבועי, ולא על בסיס מבצעים וגימיקים: "יום כדור הארץ הבינלאומי" או "שבוע הסביבה".
לסיכום, סוף מעשה במחשבה תחילה. אחרי המחשבות, באים המעשים. אחרי המעשים, נמשכים הלבבות. אז בואו נוביל את הספינה למקום מבטחים ונעניק משמעות חדשה ישנה למציאות לפני שיהיה מאוחר מדי. זה בידיים שלנו.