חזרה למאגר הכתבות
הקיץ יוצאים לטייל בארץ
ירון קרפצ'וק הוא מדריך ארצי מרכז נע"ם, מטה אגף של"ח וידיעת הארץ.
לקראת חג הפסח, קיבלנו הודעה מהמחנכת של הבן שלי: "עם סיום החופשה, נבקש שכל ילד יביא לשיעור חפץ או תמונה מחוויה שחווה במהלך החג". היוזמה היא מבורכת כמובן: לעודד את התלמידים ודרכם את משפחותיהם לחוות חוויות יחד ולא רק לשהות מול מסך או סביב שולחן האוכל. אני תוהה כמה מהילדים יחזרו עם חוויה מהארץ וכמה ימהרו להשוויץ בגיחה שעשו לאירופה הקלסית, לארצות הברית או לקפריסין.
מעניין כמה מההורים והתלמידים מנצלים את החופשות לטיולים משותפים בארץ. לצערנו, יש לא מעט תלמידים שמכירים את הדיוטי פרי בנתב"ג יותר מאשר את הירקון, ולעומתם יש תלמידים רבים שכמעט מעולם לא יצאו מגבולות היישוב שלהם שלא כדי לבקר קרוב משפחה. תרבות הטיולים המשפחתיים, שבעבר אפיינה מאוד את התרבות הישראלית, הולכת ומפנה את מקומה לתרבות חו"ל/על האש/נטפליקס. הסיבות לכך מגוונות, ולא אפרט את כולן, אבל הייתי רוצה להציע כמה אפשרויות לשינוי.
בהעדר תרבות טיולים מפותחת בבית, הרבה מהתלמידים נחשפים לסביבתם הקרובה והרחוקה דרך טיולי מערכת החינוך, הפורמלית והבלתי פורמלית. שנים רבות שרר אי סדר בתוכניות הטיולים בבתי הספר ונוצרה מציאות שבה כל בית ספר עשה כרצונו. דבר זה גרם לכפילויות במסלולים המטוילים ולטיולים שיש בהם הרבה אתרים, אבל אין ממש טיול. לאחר שנים של מציאות זו, יצאה לפועל "תוכנית הליבה להכרת הארץ ולאהבת המולדת". התוכנית הסדירה רצף של יציאה לטיולים מגן הילדים ועד כיתה י"ב והחדירה למערכת עקרונות שונים, כמו: טיול מהקרוב לרחוק, הגדרת משאבי זמן לטיולים ושילוב טיולים בתוכנית החברתית ערכית של בית הספר כמו גם בתוכנית הלימודים. כיום, רוב בתי הספר בישראל פועלים על פי תוכנית זו ברמה זאת או אחרת.
יציאת תלמידים לטיולים במסגרת בית הספר לא יכולה להיות הכלי היחיד לחינוך לתרבות של יציאה לשדה. הטיולים השנתיים וימי הסיור המתקיימים במהלך שנת הלימודים הם מעטים מאוד, ועל אף שהם אירועים משמעותיים בחיי בית הספר ובעיני התלמידים (ובין הדברים היחידים שזוכרים משנות בית הספר), אין בהם די. כמו שבהוראת ספרות ומקצועות אחרים אנחנו נותנים לתלמידים לטעום נושא על קצה המזלג בתקווה שהם יבחרו להתעמק ולעסוק בו בשעות הפנאי שלהם ואחרי סיום לימודיהם, כך הטיולים במסגרת בית הספר אמורים, בין היתר, לפתוח את התיאבון לטיולים בארץ ולחשוף מעט מכל הטוב שיש לארץ שלנו להציע במחשבה שהתלמידים יראו כי טוב וירצו לטייל בעצמם או עם משפחותיהם בשבילי הארץ ובנופיה.
כדי להעמיק את הרצון של התלמידים לצאת לטיולים, עלינו לנקוט צעדים נוספים, כמו הצעד שנקטה המחנכת של הבן שלי, ובכך ליצור "מטייל עצמאי", בעל רצון אך גם בעל כלים לתכנן ולהוציא לפועל טיולים עם חבריו ועם משפחתו. לקראת סוף השנה, כאשר חופשת הקיץ מתקרבת, זהו זמן אידיאלי לצייד את התלמידים בכמה אפשרויות בנושא זה. להלן כמה הצעות בנושא:
- עודדו את התלמידים לתכנן את החופשה שלהם ולחשוב אילו דברים היו רוצים להספיק לעשות בזמן הפנוי העומד לרשותם.
- אפשרו לתלמידים שנמצאים במסגרות מטיילות (מש"צים, חוגי סיור, תנועות נוער) או לכאלה שמרבים לטייל להציג בפני הכיתה מסלולים וחוויות שחוו במקומות שונים בארץ.
- שלבו משימות של תכנון טיול בארץ כחלק מאמצעי ההערכה במקצועות הלימוד השונים (טיול בעקבות סיפור תנכי או בעקבות משוררת, טיול המודרך באנגלית לתייר המגיע לבקר בארץ וכו').
- מצבו את היציאה לטיול כאתגר כיתתי או שכבתי. לדוגמה, דרשו תיעוד כל הטיולים שתלמידי הכיתה טיילו באפליקציה שמודדת מרחק, והכיתה שעשתה הכי הרבה קילומטרים מנצחת. אפשר גם לבקש מהתלמידים להצטלם במהלך החופשה במקומות שונים ולהעלות את התמונות למאגר כיתתי.
- הפנו את התלמידים למאגרי מידע אמינים ברשת בנושא טיולים, כמו אתר "טיולי", מוקד טבע, אתר המפות "עמוד ענן" ואתרים רבים נוספים.
- אם תרבות הטיולים של קהילת בית הספר אינה מפותחת כלל, כדאי לשקול להעביר מידע ורעיונות בנושא גם ישירות להורים.
אלו כמה הצעות שיכולות להביא לשינוי קטן אך משמעותי בתרבות הטיולים של התלמידים, ואני מקווה שגם של משפחותיהם. לצד ההצעות הנ"ל, חשוב לקראת החופשה לעמוד על היבטי ביטחון ובטיחות שביציאה לטיול, במיוחד לטיולים שבני הנוער יוצאים אליהם ללא ליווי מבוגר. יש להתייחס לנושאים כגון: כמות מים מספיקה, קליטה ותקשורת במסלול, התאמת אופי המסלול לאופי הקבוצה, ניהול סיכונים, התאמת המסלול למזג האוויר.
לאחר החופשה, בין חופשת הקיץ בין חופשה אחרת, כדאי להקדיש זמן בשיעורי החינוך או בכל מסגרת אחרת לציון המקומות שהתלמידים ביקרו בהם והחוויות שחוו. השיתוף בחוויה יעורר בתלמידים אחרים רצון להשתתף בכך בהמשך, ובכך אנחנו מגדילים את אדוות ההשפעה של הפעילויות.
הקיץ מזמן לנו, לצד סכנות ואתגרים, הזדמנות אדירה ליציאה לטבע, לחוויות משפחתיות וחברתיות ומשמעותיות ולהנאה רבה. עלינו לזכור שההיכרות הבלתי אמצעית עם הסביבה הקרובה והרחוקה מסייעת לחיבור למקום ולתחושת שייכות של התלמיד ושל משפחתו לארץ ולמדינה. אני מקווה שעם האוכל יבוא התיאבון ושתלמידים ומשפחות יצאו לטייל, יחוו חוויה חיובית וירצו לשכפל את החוויה בחופשות הבאות.
אז צאו לטייל בכיף ובבטחה (ואל תשכחו לנקות אחריכם). חופשה נעימה!