חזרה למאגר הכתבות
מי מפחד להיות בדד
אייל ניומן הוא מורה לשל"ח וידיעת הארץ ומדריך הישרדות ושדאות במשרד החינוך.
במהלך התמחות חינוכית בנושא הנחיית קבוצות בטבע, זכיתי להכיר את אחת הטכניקות העוצמתיות שאפשר לעשות בטבע: תרגיל הבדד או הסולו. כל מי שיצא אי פעם למסע ישראלי זכה, מן הסתם, להכיר את תרגיל הבדד – תרגיל שבו אתה מוצא פינה מבודדת ויושב במשך עשרים דקות לבד, רק עם עצמך, בלי מסיחים (טלפון או ספר). כן, פשוט לבד. אתה ומחשבותיך.
בתום הישיבה המבודדת, המתבודדים שבים אל המעגל הקבוצתי ומנסים לענות על שאלות עם חברי הקבוצה, כגון: מה עושים לי השקט והטבע? האם אני צריך להתרחק מהסביבה כדי לפגוש את עצמי? אילו תחושות עולות בי כאשר אני לבד? וכו'. תרגיל בסיסי ופשוט זה טומן בתוכו מפתח אדיר לשינוי בחיינו, במיוחד בעולם דיגיטלי-חברתי-שיתופי, שהאתגר להיות מחובר לעצמי בו הוא צו השעה!
תרגיל הבדד הוא תרגול מינימליסטי במנהג ההתבודדות, נוהג קדום ורחב יותר, חוצה תרבויות ודתות. מנהג שנחשב מאז ומעולם לפעולה רוחנית חיובית מאוד, המאפשרת לאדם להתרחק חלקית ובבחירה מהמולת היומיום ומהחברה כדי להקשיב לקולו הפנימי. מנהג זה מאפשר לעצור לרגע את רצף החיים השיתופי-דיגיטלי, להיכנס לשקט ולהתבונן ביושרה בחייו של האדם ובתוך נבכי נפשו.
גם ענקי רוח בעולם היהדות הכירו מנהג זה ואף המליצו לתרגל התבודדות מדי פעם וראו בה מעלה שנפש האדם זוכה לה (הרמב"ם, השל"ה, הטור, החיד"א רבי נחמן ועוד ועוד). למעשה, כמעט כל מנהיגי עם ישראל במקרא (משה, דוד, אליהו ועוד) מתוארים כמי שזכו לרגעי ההתגלות הגדולים שלהם בזמן שהיו לבדם, בדד, בשטח או במרעה. בחוץ, במרחב, ברגעים שאין מסיחי דעת, האדם יכול להתחבר אל האני העצמי שלו.
אני יודע מה אתם אומרים בלב: טוב, נשמע נחמד, אבל מה זה רלוונטי לימינו? לעידן דיגי-שיתופי שבו פעימות הלב מסונכרנות עם התראות הווטסאפ ואת הכול עושים בטיק טוק? עידן שבו כולם משתפים בכול, שבו המחשבות הכמוסות ביותר שלנו כבר נמצאות בפייס ובאינסטה, וכל זה נעשה בקליק אחד? אכן, נשאלת השאלה אם תרגול עוצמתי ועתיק יומין זה רלוונטי לימינו, ואם כן, במה הוא מועיל ולמה יש לצפות בתום התרגיל.
טוב, אז אתחיל בהתייחסות מדעית.
חוקרים העוסקים בנושא (לדוגמה: פרופ' סימון שמאי-צור מאוניברסיטת חיפה) מדווחים על מגוון מעלות חיוביות הגלומות בהתבודדות או בבדידות (זמנית). אציין כאן את שלוש העיקריות שבהן:
- חופש מחשבתי. המחשבות אינן טרודות במשימות, ברעשים, במכשירים.
- יצירתיות. מצב שבו האסוציאציות עולות בחופשיות (זו הסיבה לכך שאומנים רבים מבקשים להסתגר במקומות מרוחקים בשביל ליצור).
- ויסות רגשי. נמצא כי התבודדות מצמצמת את העוררות הרגשית השלילית. התבודדות הנמשכת 15 דקות ויותר מגבירה את תחושת הרגיעה.
בעשור האחרון, המין האנושי עבר מהפכה עצומה בתחום הטכנולוגי, וזו השפיעה בצורה ניכרת על הרגלי ניהול הזמן שלנו ועל והרצון שלנו להיות מעורבים בעשייה שיתופית דרך מדיות שיתופיות. הזמן שאנו מקדישים למדיות אלו, בעבודה ואף בשעות הפנאי, עלה משמעותית. למעשה, במודע או שלא, נהיינו מכורים או משועבדים לתהליכים דיגיטליים-שיתופיים. אלו צורכים זמן רב מחיינו, אך לא בהכרח מיטיבים איתם!
לא סתם, אומנים המחפשים השראה מוצאים בהתבודדות בסיס לגילויים. הסופרת אוליביה לֵאנג תיארה את הבדד בספרה " העיר הבודדה" כעיר חדשה ולא מוכרת שאנו הולכים בה לאיבוד עד שאט אט אנו לומדים להכיר את הסביבות השונות שלה (האני הפנימי). התהליך שבו אנחנו מתחברים יותר לאני הפנימי שלנו מאפשר לנו גם להגביר את המודעות לטבע, לבלות בטבע ולהרגיש חלק ממנו ולא לבד.
היומיום של שגרת חיינו במאה ה-21 מלמד שלא קל להיות בשקט מוחלט ולהתנתק ממדיה דיגי-חברתית. אפילו המחשבה על להיות לבד אינה קלה, לעיתים אף מרתיעה. לשהות עם עצמך ו"לסבול" את עצמך זו משימה לא קלה לחלק מהאנשים. משימה השקולה להתבוננות ממוקדת במראה, רק שמראה זו משקפת את הציור הפנימי של נפשך ושל מחשבתך!
גדולי ישראל בעבר זכו למעט זמן איכות עם עצמם, וההתבודדות היא שאפשרה להם, בסופו של תהליך, לעלות ולצמוח לאישים שהיו.
טוב, עד לכאן דיבורים, עכשיו למעשים...
הנחיות לתרגול הבדד: כאמור, בתרבויות רבות קיימת טכניקות התבודדות שונות. גם בישראל של 2023, יש עשרות או מאות אלפים שמתרגלים ומיישמים טכניקות התבודדות או בדד, חלקם בסגנונות שמקורם במסורת יהודית קדומה וחלקם בסגנונות אחרים (מוזמנים לבחור בעצמכם). להלן כמה עצות כלליות שמתאימות למתבודד המתחיל.
- בשלב ראשון, יש לבחור במקום שקט וטבעי שמועטות בו הסחות הדעת (בני אדם, טלפון ונוף אנושי הם המסיחים הגדולים ביותר).
- השלב השני הוא שלב ההירגעות. יש להרפות מהמחשבות, להירגע ולשהות ללא מאמץ או פעילות כחמש דקות (אפשר לשכב על הגב ולהתבונן בעננים או בכוכבים).
- השלב הבא מתחיל בהודיה על מה שיש ועל עצם הקיום, ולאחר מכן אפשר לשהות שהייה פסיבית ולהתבונן במחשבות שעולות. אם רוצים להיות ממוקדים יותר, אפשר להעלות שאלה משמעותית ולהאזין למחשבות או לתשובות שעולות בתהליך (תנו לדיבור הפנימי לעלות חופשי והשתדלו לא להיות שיפוטיים או לקפוץ למסקנות, אלא להתבונן בקשב).
- כשאתם מרגישים שמיציתם והגעתם לתובנה או למחשבה או שפשוט נגמר לכם הזמן, סיימו את השהייה לבדכם עם עצמכם וחזרו לקבוצה או למקום הרוחש שממנו יצאתם אל התרגול.
אציין כי משך הזמן המקובל להתבודדות הוא מינימום רבע שעה. ככול שנרגיש נוח יותר, נוכל להאריך את זמן השהייה בתרגיל הבדד.
בהצלחה!