חזרה למאגר הכתבות
פרשת טובינסקי – מי מכיר את האיש שלא בגד?
גדעון מיטשניק הוא סא"ל במיל' (שימש בין היתר כרע"ן היסטוריה ומורשת באמ"ן), חוקר מורשת ויזם חברתי.
לפני 74 שנים, הוצא להורג הקצין היהודי היחיד במדינת ישראל: סרן מאיר טובינסקי. זה קרה בשלושים ביוני 1948, כחודש וחצי לאחר הקמת המדינה. ימים של מעבר ממחתרות לצבא, לצה"ל. ימים קשים של מלחמת קיום, ומעל הכול ריחפה רוח המצור על ירושלים. שילוב של כמה דמויות מפתח וחשד לבגידה הם שהביאו לתוצאה הטרגית.
חשדות היו לעובדות, משפט לא נעשה בבית דין השדה על חורבות הכפר בית ג'יז (היום קיבוץ הראל) וגם סניגור לא היה שם. פחות משעה מאז נפתח הדיון, הורשע הקצין המסור בבגידה והוטל עליו גזר דין מוות. כיתת יורים של חטיבת יפתח המתינה בחוץ. "אל הבוגד אש," פקד מתי גולדמן, מפקד הכיתה. שש יריות נורו, וטובינסקי, שהיה עד אותו יום בצוהריים מפקד שדות התעופה בירושלים, נפל ונקבר במקום. בנימין גיבלי, אז ראש שירות הידיעות בירושלים, היה הגורם המרכזי שרקח את האשמה ואת הסוף המר: הוא הרשיע בלי לחקור את טובינסקי ושימש מזכיר בית הדין, תובע וחוקר וגם אחראי על ביצוע גזר הדין במקום ומיידית. אך לימים רק איסר בארי, ראש ש"י, הועמד על כך לדין.
לפני כשבע שנים, יצא לדרך מיזם לתיקון ההדחקה של הפרשה הטרגית, הנצחתה וזיכרונה. זה קרה 68 שנים לאחר ההוצאה להורג. את המיזם הקימו אנשים פרטיים והם הצליחו לרתום אליו גופים ציבוריים. כך החל תהליך תיקון של אחת הפרשיות העגומות והנשכחות ממלחמת העצמאות.
אירוע התיקון הראשון נערך בקיץ 2016. היה זה טקס הסרת הלוט משלט הנצחה כחול של המועצה לשימור אתרים ליד מקום ההוצאה להורג וערב עיון לזכרו בהשתתפות בנו היחיד, יעקב בנטוב, ורבים אחרים. באירוע השתתפו הפרקליט הצבאי הראשי דאז, תא"ל שרון אפק (לימים אלוף ומשנה ליועץ המשפטי לממשלה), השופטת בדימוס דליה דורנר, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים ואחרים. השלט הוצב סמוך לבית הקשתות – שריד מהכפר הערבי בית ג'יז ששכן במקום עד 1948 ושעל חורבותיו הוקם קיבוץ הראל. את האירוע הנ"ל – כמו גם את האירוע שנערך בקיבוץ הראל באוקטובר 2018 בהשתתפות המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אליקים רובינשטיין, ורבים אחרים – לא יזמה המדינה ולא יזם צה"ל, אלא שני אנשים פרטיים, שלשניהם הציקה העובדה שטובינסקי לא זכה להנצחה ושלמעשה הוא והאירוע כולו כמעט אינם מוכרים בציבור הישראלי. שני האנשים היו זאב זמיר, חבר הנהלת קיבוץ הראל, וכותב כתבה זו, סא"ל (מיל.) גדעון מיטשניק. ליוזמה הצטרפו תחילה קיבוץ הראל, המועצה לשימור אתרים, המכון למורשת בן גוריון והמועצה האזורית מטה יהודה. בהמשך נרתמו גם ראש אכ"א ב-2018, אלוף מוטי אלמוז, חיל האוויר וחברת החשמל.
מי היה טובינסקי ומדוע נדרש תיקון
מאיר טובינסקי, חבר ההגנה, שירת במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי והיה מהנדס בהכשרתו. בקיץ 1948, שימש מפקד שדות התעופה של ירושלים. במקביל, עבד לפרנסתו בחברת החשמל הירושלמית, שבניהול הבריטים. הירדנים הפגיזו מתקנים חיוניים של ההגנה בירושלים בראשית חודש יוני. שירות הידיעות (הש"י) של ההגנה בירושלים, בפיקוד בנימין גיבלי, חיפש את הבוגד שמסר מידע לירדנים. בשלב מסוים עלו טענות וחשדות כלפי טובינסקי ונרמז שהוא זה שהעביר ידיעות לבריטים והם העבירו אותן ללגיון הירדני.
על בסיס חשדות בלבד, ללא כל הוכחה ואימות, נחטף טובינסקי בחסות צו מעצר שקיבל ראש ש"י, איסר בארי, מתל אביב, בלא שמפקדו, מפקד מחוז ירושלים, ורעייתו (שהייתה לאלמנה בלי לדעת) יודעים על כך. טובינסקי הובא אל הכפר הנטוש בית ג'יז, שם התכנס בית דין שדה שהקים איסר בארי ושכלל שלושה מקציניו הבכירים. לאחר דיון קצר, שכלל את חקירתו של טובינסקי (ללא עו"ד) ואת האשמתו בבגידה, מצא אותו חבר ה"שופטים" אשם. כיתת יורים מחטיבת יפתח של הפלמ"ח כבר המתינה בחוץ. גזר הדין היה מוות. הביצוע, שעליו פיקח בנימין גיבלי, היה מיידי וללא שניתנה לטובינסקי אפשרות לערער או להיעזר בייעוץ משפטי. זה המקום לציין כי למייסדי קיבוץ הראל לא היה קשר לאירוע.
כחמישה חדשים לאחר האירוע, בעקבות מכתב שכתבה האלמנה, לנה טובינסקי, לבן גוריון ובעקבות התערבות עוה"ד אשר לויצקי ומפקד מחוז ירושלים שאלתיאל, הורה בן גוריון על פתיחת חקירה בנושא. הוא הטיל את ביצועה על הרמטכ"ל דורי ועל הפצ"ר אהרון חוטר ישי. החקירה נתקלה בקשיים רבים ולבסוף העלתה שטובינסקי לא בגד וכי התהליך שהתנהל היה רצוף פגמים.
בראשית יולי 1949, במקביל לטיהור שמו של טובינסקי ולהכרזת בן גוריון שלא בגד, נקבר טובינסקי כחלל צה"ל (כיום קבור בחלקת חללי תש"ח בהר הרצל) והחלה חקירה משטרתית. היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין רק את איסר בארי (שבינתיים הודח מתפקידו כראש המודיעין הצבאי). בארי נמצא אשם והוטל עליו (בנימוק של "תרומה ביטחונית למדינה") עונש מאסר "חמור": "יום מאסר מזריחת השמש עד שקיעה. אלא אם נשיא המדינה יחון." ונשיא המדינה, בהמלצת הרמטכ"ל יגאל ידין, אכן חנן. מאז לא הועמד איש לדין על חלקו בהוצאה להורג.
פרשת טובינסקי נחשבת עד היום לאירוע המשפטי המשמעותי ביותר במלחמת העצמאות. לאחריה, לא הוקמו עוד בתי דין שדה בצבא. כאמור, זה עשרות שנים שהאירוע החריג, הטרגי ויוצא הדופן הזה נדחק הצידה בתחום ההנצחה, במודעות הציבורית, בצה"ל ובמערכת החינוך. פרשת טובינסקי נשכחה עד כדי כך שבימי הזיכרון של 2016 ו-2017 מצאתי עצמי עומד ליד הקבר של טוביסנקי בחלקת תש"ח בהר הרצל לבדי, מניח פרח ומדליק לזכרו נר זיכרון. מאז 2018, מציאות זו השתנתה. שני קצינים מחיל האוויר מגיעים לקבר להניח זר מטעם חיל האוויר ולהתייחד עימו בצפירה. מאז 2016, נערכו פגישות עם גורמים רבים, בהם שני קציני חינוך ראשיים, הנהלת חברת החשמל, ראש עיריית ירושלים ובכירים בעירייה וקצין חינוך ראשי (הקודם והנוכחי). הפגישות הניבו תוצאות, ושיאן ניכר במהלך חודש יוני האחרון:
*קריאת תחנת הכוח במושבה הגרמנית בירושלים ע"ש מאיר טובינסקי.
*עיריית ירושלים החליטה להנציח את טובינסקי בקריאת סמטה על שמו מול גן סאקר (ב-1948 היה המקום מסלול שדה התעופה בירושלים ושם השביע טובינסקי את חייליו יומיים לפני שהוצא להורג).
על הפרק: פנייה מלפני כשנה ליו"ר הקק"ל כדי שיוצב שלט ליד מבנה בית הספר הישן של בית ג'יז (במצפה הראל), שם נערך בית דין השדה.
אמרנו הדחקה? אמרנו מאבק? אנחנו לא מוותרים ובהחלט יודעים לברך על התחלתו של תיקון. הדרך עוד ארוכה. נדרש עוד לקיים פעילות חינוכית בצה"ל, ליזום הצגה וסרט שיספרו את הסיפור המלא ויציגו את הקשריו הרלוונטיים להיום. זאביק נתיב, ראש המכינה הקדם צבאית נחשון, סיפר כי חניכי המכינה מתוועדים בכל שנה במצפה הראל ליד המקום שבו נערך בית דין השדה לעיסוק בנושא כחלק מסיור לימודי לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל. אני מקווה שגם במכינות קדם צבאיות אחרות יש המספרים על הפרשה (אך סקפטי) ושמספרים את הסיפור גם לקבוצות של חיילים ושל מפקדים בצה"ל שמסיירות באזור.
ועדיין נשאלת השאלה אם את כל זה צריכים לבצע אנשים פרטיים. ימים יגידו. לעת עתה אפשר לברך על התחלה של תיקון ההנצחה.
לפרטים נוספים: