מאגר כתבות על"ה

על אחת הפסגות הגבוהות ביותר בשומרון, בראש מדרון תלול מדרום לגרעין הקדום של העיר שכם, נדמה לפעמים שהזמן עצר מלכת. מי שיגיע לשם בשבתות, מועדים ובמיוחד בערב פסח, עלול חשוב שנכנס למנהרת זמן או הועתק בדרך כלשהי לאיזו תפוצה רחוקה שמשמרת מנהגים מעט פרימיטיביים ומאוד מסקרנים. וזה לא רחוק מהאמת...

בשיר של משינה "בלדה לסוכן כפול", כתב שלומי ברכה: "הוא רכב לפלשתינה, על גמל דו דבשתי, הוא הגיע לראש פינה, במסווה של שיח' תורכי". בעולם מוכרים שני סוגי גמלים: חד דבשתי ודו דבשתי. את הגמל הדו דבשתי נמצא בעיקר במרכז אסיה – בין הים הכספי לסין; הגמל החד דבשתי נפוץ בעיקר בדרום מערב אסיה ובצפון אפריקה. כפי הנראה, כותב השיר לא היה מודע לאזורי התפוצה של הגמלים, שהרי  מטורקיה לפלשתינה היה אפשר לרכוב רק על גמל חד דבשתי...

החברה הישראלית היא חברה מגוונת המורכבת מקבוצות רבות השונות באורחות חייהן זו מזו. הדבר בא לידי ביטוי בדת, באוכל ובדעות פוליטיות וגם בדברים קטנים המרכיבים את היומיום שלנו. לישראלים תרבות טיולים מפותחת, ויעידו על כך הפקקים בדרכים לנקודות חן ולשמורות טבע בסופי שבוע ובחגים. 

רבים מאיתנו ממהרים למצוא מחסה מפני הגשם! ובעצם, מפני מה? ארץ ישראל שלנו היא "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא, יא). 

חדים חידות על תרבויות

עבדת: יישוב עירוני נבטי-ביזנטי בלב הר הנגב. האתר נחפר על ידי אברהם נגב בסוף שנות החמישים ועל ידי טלי גיני ופטר פביאן בשנות התשעים של המאה ה-20. בשנת 2005, הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כחלק מדרך הבשמים בערי המדבר בנגב. 

ארבע פעמים העפילו יהודים בעת האחרונה להר חברון, בין ירושלים וחברון, ערש האומה העברית, מולדתם של מלכים ושל נביאים, של חולמים ושל לוחמים. הר טרשי וצחיח, סוער ומושלג, עוין וקסום קידם את פניהם. המתיישבים החלוצים בנו בתים ונטעו כרמים, העמיקו שורש בסלעי ההר וראו בו חיים ונחת. 

גבעת תיתורה היא אתר טבע ומורשת בתחום העיר מודיעין המתפרס על פני 600 דונמים והמתנשא לגובה של 315 מ' מעל גובה פני הים. בסביבת מודיעין גבעות רבות ועליהן עדויות לפעילות ולהתיישבות אנושית, אך גבעת תיתורה חריגה הן בשל גודלה הן בשל רצף התיישבות מרשים בה, המתחיל בשלהי התקופה הפרהיסטורית ונמשך עד לעת החדשה.

הסתיו מתקרב בארץ בעת מסיק הזיתים והפקת השמן מהם, שמן ששימש לרוב לתאורה ולמאכל וכמובן לפולחן – כמו שאנחנו מכירים מהמנורה במקדש, משמן המשחה (שבו השתמשו בתקופת המקרא למשיחת כהן או מלך) ומנרות השבת או החנוכה הנהוגים עד ימינו.

השנה שנת 1840. ספינה עוגנת בנמל חיפה. נמל אמרתי? כפר דייגים קטן ורחוק שנות אור מהנמל עטור המנופים והמזחים המוכר לנו היום. ספינה? גיבוב של קרשים מחוברים יחדיו שהטלטל על הגלים מחופיה של אלג'יר בואכה חופי ארץ ישראל. שיט חתחתים, אך כל מי שהיה על הסיפון וראה את הכרמל מתנשא הרגיש כאילו הוא נמצא בשיט תענוגות ומגיע לגן עדן עלי אדמות – ארץ ישראל!

פרץ מידע ובינה מעלה שאלות, חושף תשובות, מבקש הוכחות, נובר בנשכחות. הכול נושב עם רוח החיים זהו מצעד הרוח, זוהי דרך מעש לנשמה החסויה. נכון יהיה לנצל את פרץ הבינה ליציאה אל רוחות הגליל, אל המקום שבו נושבות רוחות של מדרש דעת ושל הלכות הבורא. 

יורם טהר לב תיאר בשיר דינמיקה משפחתית שכל אחד מאיתנו חווה בשלב זה או אחר בחייו, וזה מחזיר אותי למשפחה הפרטית שלי. גדלתי במשפחה "רגילה": שני הורים, אחות בכורה ואני הצעירה. משפחה ממעמד לא גבוה שהייתה עסוקה רוב הזמן בהישרדות כלכלית. אבא היה עובד מדינה ואימא עקרת בית. 

ראש השנה בפתח. גם השנה נבקש סליחה ממי שפגענו בו, נשליך את חטאינו לים וכמובן – לא נוותר על אכילת תפוח בדבש כדי שתהיה לנו שנה מתוקה. נוכל לבקש שגם השנה של יצרניות הדבש שלנו, הדבורים, ההולכות ונעלמות, תהיה מתוקה יותר.

בספר שיריו של בנימין כספי, לצד השיר "השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת" (1934), מוצגת תמונה של ארנבון או ארנב. גם בספרים שבהם מופיע שירה של  מרים ילן שטקליס "הגברת שפנפנית" (1958), "לשפן יש בית בין עצי הזית", מופיע בדרך כלל ציור של ארנבון.

בשנים 1948-1940, פעל בעתלית, תחת שלטון המנדט הבריטי, מחנה מעצר למעפילים. המעפילים היו עולים שהגיעו ארצה בדרך בלתי ליגאלית. למחנה המעצר הגיעו צעירים ומבוגרים וגם משפחות וילדים ולכולם היה חלום משותף: להגיע לארץ ולחיות בה. הילדים שהגיעו למחנה חוו חוויה שהשפיעה עליהם רבות, חוויה שהיו מהולים בה שמחה ועצב. שמחה על שהגיעו לארץ ישראל, ועצב על שהם כלואים במחנה מעצר.