מאגר כתבות על"ה

בעקבות מפגש מרגש עם קבוצה של אנשים עיוורים, נחשף עמוס זיו לקשיים הכרוכים ביציאה לטבע לאנשים עם מגבלה. מפגש זה היה עתיד לעצב את חייו הבוגרים של עמוס בצורה שהיה קשה לדמיין.

לאחר שמונה שנים של ניהול בית ספר יסודי, חזרתי לנהל חטיבת ביניים. בחטיבה פועלת תוכנית של"ח. מייד עלו בי שאלות, מחשבות וחששות: האם התוכנית מצליחה להיות רלוונטית לתלמידים? האם התלמידים משתפים פעולה ומתייחסים לתוכנית ברצינות? האם שעתיים של מורה בכיתה יצליחו ליצור שינוי?

"לשלמה הגמל יש תשע דבשות, תשע דבשות, תשע דבשות, לשלמה הגמל יש תשע דבשות וככה הוא הולך..." (עממי)
המסעות, הטיולים והסיורים מורכבים מקטעי הדרכה והפגה, הפסקות אוכל וחטיפים, נסיעה באוטובוס ואטרקציות. אבל הלב של טיול טוב הוא פשוט הליכה במסלול. ההליכה בדרך מנקודה א' לנקודה ב' אמורה לתפוס חלק גדול מזמן הטיול ואמורה לתרום לחוויה, לאתגר ולגיבוש החברתי של הקבוצה המטיילת.

למי שעדיין אינו מכיר: שמי אייל ניומן, דוקטורנט בחוג למקרא ומורה לשל"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך. במהלך שלוש השנים האחרונות, הייתי אמון על כתיבת מדור "מיומנויות בשדה" בעל"ה. השנה נצא להפסקה קלה ממדור זה ונפסע יחדיו בנושא חדש, שגם הוא כמובן מחובר לשדה: "ערכים בשדה לאור המקרא ומסורת ישראל".

"וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות לב, כב). לא מעט שמות ומשמעויות יש לחג שבועות המתקרב ובא. השמות "חג הקציר" ו"חג הביכורים" מדגישים את הפן החקלאי של החג. בסוף האביב ובתחילת הקיץ, ראשית התוצרת החקלאית מבשילה. 

כל העוברים בכביש 444 ליד ראש העין אינם יכולים שלא לראות את הגבעה הנישאה שבראשה מצודה המשקיפה על סביבתה. גבעה זו היא חלק מגן לאומי מגדל צדק. בעשורים האחרונים של המאה הקודמת, היה שטח פתוח זה, הרצוף בורות ומחצבות ונטול משילות, כר פורה להשלכת פסולת בניין ואחרת בצורה לא חוקית, בצורה שסיכנה את ההולכים וגם הייתה לא נעימה לעין.

בגיליון חנוכה, הוצג לראשונה מיזם "שביל אמות המים" – פרויקט בהובלת רשות העתיקות ובשיתוף פעולה עם קק"ל, עם הנהלת רמת הנדיב ועם גופים נוספים. מטרת הפרויקט היא להכשיר שביל תיירותי שיידמה הליכה לאורך תוואי אמות המים שהזרימו מים לקיסריה בעת העתיקה. בימים אלו, פועלים להוסיף קטע לשביל. נקודת ההתחלה של קטע זה היא עין צור, אחד ממקורות המים אשר הזינו את האמה הגבוהה, ונקודת הסיום של הקטע היא האתר שוני.

לפני שנים מספר, כשחיפשתי בית לגור בו בעפולה, אחד הדברים הראשונים שבדקתי היה איכות המזגן. בחודשי הקיץ חם בארץ, ובעמק יזרעאל חם במיוחד. לכן היה הכרחי שיהיה מקום קריר שאוכל לחזור אליו בסוף יום עמל. בעודי הולך ברחובות בירת העמק הסואנת, התחיל להיכתב ברוחי סיפור קצר על חיים רחוקים.

שעב הוא כפר ערבי בגליל. משמעות השם שעב בערבית הוא מעבר בין הרים. סברה אחת טוענת כי מאפיין גיאוגרפי זה של הכפר הוא אשר נתן לו את שמו. סברה אחרת גורסת שהכפר קיבל את שמו משום שהוא שוכן על שרידיה של העיירה היהודית שאב, שהתקיימה כאן בימי בית שני, בתקופת המשנה והתלמוד ובתקופה הערבית בארץ ישראל.

הַקְרֵב הַמִּשְׁקֶפֶת וּקְרָא הַסַּפָּן
הֲתִרְאֶה הַכָּתוּב עַל הַצְּרִיף
צָפוֹר הַצְּפִירָה וְעָגוֹן הָעַגָן
הִכּוֹן הַמַּלָּח לְהוֹרִיד הַמִּטְעָן
הִכּוֹנוּ, פֹּה חוֹף תֵּל-אָבִיב!
הִכּוֹנוּ, פֹּה חוֹף תֵּל-אָבִיב!
(מילים: שמשון מלצר)

הנוף השומרוני המוכר לנו היום דומה ברובו לנוף הים תיכוני המכסה את רוב שטחי שדרת ההר המרכזי בארץ ישראל: הרים מכוסים בזיתים או בצמחיית בתה טבעית. אבל, בינות אותם הרים, השומרון מסתיר את עמקיו, ובהם הוא נבדל משאר חוליות ההר המרכזי של הארץ.

הראשונה מבין שבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל וגם הראשונה במעלה היא החיטה. חיטת הלחם היא הצמח החשוב ביותר לאדם באזורנו (ואולי בעולם כולו). היא לחמם ובסיס מזונם של מאות מיליוני בני אדם בעולם. זנים שונים של חיטה משמשים לייצור לחם, אטריות, עוגות, דייסות, בירה ועוד.

החיטה, משבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל, היא כנראה סמלו המובהק ביותר של חג השבועות. הצטרפו אלינו לטיול קצר בעקבות תולדות דגן זה – שמתחיל בליקוט חיטה ובקלייתה בתקופה הניאוליתית, עובר דרך המכתש והעלי, סוקר גם את אבני הרחיים וכמובן אינו מדלג על אהרון אהרונסון ועל "אם החיטה". חיטה על קצה הגרגר.

חשיבות יתרה משדרת המילה "לחם" מעצם היותה מבטאת חיים ופרנסה. ביטויים כגון "להרוויח את לחמו" או "מַטֵּה לֶחֶם" (ויקרא כו, כו), כמו גם הציטוט: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" (ויקרא כו, ה), מדגישים זאת היטב.

"וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים" (רות א, כב). תקופת הקציר במקרא מבשרת על תקופה של טוב ושל רוחב לב. עוד מימים ימימה, שימרו הציוויים במקרא שנאמרו בהקשר לקציר אתוס של צדקה, של חסד ושל דאגה לחלש שבחברה.