מלחמת חרבות ברזל שנכפתה עלינו הכתה את כל בית בישראל בחושך. המחבלים צמאי הדם שפשטו על היישובים בדרום רצחו נשמות רבות מאוד – לא רק פיזית, אלא גם את נפשם של אלה שנותרו חיים. במקביל, נפתחה חזית מלחמה בצפון הארץ.
רבבות מתושבי קצוות ארץ ישראל הוגלו מבתיהם ופונו אל בתי מלון, אל אכסניות ואל מגורים זמניים אחרים. הם פזורים ברחבי הארץ, פליטים בתוך מולדתנו. משפחות שלמות מתאכסנות בחדר קטן בבית מלון או באכסנייה; ילדים בכל הגילאים אינם לומדים במסגרות חינוכיות, חלקם נשלחים למסגרות זמניות. כולם מנסים להתמודד עם זיכרון הדברים שראו ושמעו בשבת השחורה ההיא בשבעה באוקטובר.
בעיצומם של הקרבות ושל הלחימה באזור עוטף עזה ובגבול הצפון ועם התגייסותה של החברה האזרחית בישראל לסייע ולהתנדב, נערכה רשות הטבע והגנים לקלוט משפחות וילדי מפונים מיישובי העוטף והצפון לפעילות יומית באתריה קולטי הקהל, בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים. כתבה זו תתמקד בפעילות הפגה שבוצעה במרחבים הדרומיים ביותר בישראל, במפרץ אילת ובערבה הדרומית. הפעילות כללה הדרכות ופעילות יזומה ויצירתית, הקרנת סרטי טבע, צפייה במיצגים מרהיבים העוסקים בערכי טבע האופייניים לבתי הגידול המקומיים והשתתפות בסדנות יצירה בליווי ובהדרכה של מדריכי רשות הטבע והגנים.
בשל טלטלת המלחמה שהביאה לחוסר בידיים עובדות, נקלע ענף החקלאות הישראלית למשבר חריף וקיומי. בעקבות משבר זה, יצא השומר החדש בשיתוף רבבות מתנדבים למבצע להצלת המזון של ישראל. בכל יום, אלפי מתנדבים מכל רחבי ישראל ומכל הקשת הישראלית מגיעים לשטח – קבוצות ובודדים, משפחות, חברות וארגונים, מערכת החינוך והמגזר העסקי. בזכותם החקלאים מצליחים להציל יבול רב מהשמדה ולהשקות ולגדל את המזון שכולנו זקוקים לו. חוויית החיבור לאדמה משקמת, מחזקת ומחברת גם אותנו, המתנדבים. עצם המאמץ המשותף מחבר אותנו זה לזה ומחבר כל אחד לעצמו, ולכוחות המזינים והמרפאים שיש בכל אחד מאיתנו, ואלו יוצאים החוצה בעבודת האדמה.
לאחר האסון שפקד את המדינה ביום שבת השבעה באוקטובר, החל תהליך פינוי של תושבים ושל משפחות למלונות במרכז הארץ שהוסבו לתפקד כמרכזי קליטה למפונים. היו שהגיעו מקיבוצים ומושבים, היו שהגיעו מערים, היו שעזבו עצמאית, ויש שפונו בצורה מאורגנת. הימים הראשונים של קליטת המפונים במרכזים אלו התאפיינו בארגון לקוי. גופים שונים, כגון: העירייה, פיקוד העורף, משרדי ממשלה ותנועות נוער, הציבו בעלי תפקידים מטעמם במרכזים כדי שיארגנו וינהלו את המרכז. קושי בהגדרת אחראים מקצועיים ובעלי תפקידים וחוסר הוודאות הקשו בתחילה את הפעלת המרכז. בחוסר הבהירות של ימים ראשונים אלו, התבקשתי לשמש אחראית על מרכז מפונים בנתניה. בלי להסס הסכמתי לבקשה, וכך עמדתי לבלות את שלושת השבועות הבאים כאחראית מרכז פינוי.
כשהתבקשתי לכתוב על חוויותיי כמפונה מביתי בכפר מימון שבעוטף עזה כבר למעלה מ-35 ימים, חשבתי מאיפה להתחיל. ניסיתי להתחבר לדברים שהעליתי על הכתב ממש בתחילת המלחמה, עוד לפני שידענו והבנו את גודל האסון ואת גודל המחדל, כשהתמונה עוד לא הייתה ברורה/
אשקלון, אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, חוותה ב-4,000 שנותיה כובשים ושליטים רבים, בראשם שליטי מצרים ורומי. האחרונים הותירו בה אוצרות אומנות, ואלו הולכים ונחשפים: תמשיחים בקברים מהתקופה הרומית ועשרות רצפות פסיפס מרהיבות לצד יצירות אדריכלות ופיסול של מיטב אומני העבר ההלניסטים, המצרים והרומים. המסורת האומנותית של אשקלון מתגלית ומתפתחת גם באשקלון המודרנית, שמתחילה להתאפיין כעיר אומנות שיש בה מגוון עצום של פרטי אומנות ציבורית ואישית.